שלום קוראים יקרים שזנחתי!
אתחיל בלתרץ מדוע ולמה זנחתי את הבלוג המסכן לעת זיקנה.
נתחיל מזה שלא היה לי זמן, נמשיך בזה שהייתי חולה.
השילוב בין השניים (והעובדה שהרופא הזדעזע מאיך שנראיתי, ריחם עליי ונתן לי גימלים)
גרם לכך שאפילו כשכן היה לי זמן פנוי, הייתי נרדמת בכל פעם שהייתי מתיישבת/נשכבת/נשענת על משהו.
אז ככה, לפני שבועיים חגגתי יומולדת 19.
האמת היא שבכלל לא הרגשתי אווירה חגיגית, למרות כל הברכות שאנשים איחלו,
ושלמרבה ההפתעה דווקא די הרבה התקשרו/כתבו/שלחו SMSים.
לא התרגשתי, לא חיכיתי לזה כמו שאני מחכה תמיד, גם ידעתי שאנטון יהיה בחיפה אז זה רק ביאס אותי עוד יותר.
בערב התכוונתי לחגוג עם המשפחה וכדי להרגיש קצת יותר... כיף [?] הזמנתי את 2 האילנות לבוא ולטחון ביחד איתי.
אז הן באו והחליטו להפתיע אותי. הן קשרו בלון הליום לידית של דלת הכניסה לשי, צלצלו בפעמון והתחבאו.
מה שהם לא לקחו בחשבון זה שסבתא שלי עלולה לפתוח את הדלת ולהיבהל. וזה אכן מה שקרה. LOL
אז ריכלנו, הצטלמנו קצת, השמנו קצת יותר וריכלנו עוד קצת.
בסביבות 9 וחצי בערב אנטושה השמן צילצל אליי והתחיל לשאול למה אני לא מתקשרת אליו,
אמרתי לו שהרי הוא אמ רלי שהוא לומד והוא יודע שאני עם האילנות ועם המשפחה.
הוא: טוב שתקי, בואי לדלת.
ו...
יאפ, בייבי היה שם עם זר פרחים.
הוא בא ישר אחרי הלימודים מחיפה לאשדוד כדי להיות איתי ביום ההולדת שלי.
הוא נשאר לישון אצלי ואז קם ב4 בבוקר כדי להספיק להגיע ללימודים ביום שלישי.
ביום שישי כבר חגגתי עם כל החבר'ה בבלאק.
קיבלתי הרבה מזומנים, עציץ, צמיד, 2 שרשראות, חולצה, 2 קרדיגנים ואת הצעצוע של הסנאי המסוקס מice age שחלמתי עליו זמן כה רב.
השבוע שלאחר מכן היה קשה. יצאתי כל יום יחסית מאוחר מהבסיס (פעם אחת ב20 דקות ופעמיים בשעתיים אחרי השעה שבה הייתי אמורה לצאת),
בנוסף לזה, התחלתי להרגיש לא טוב ולהשתעל על כל הנקרה בדרכי.
הגורל לא הסתפק בלתת לי לגסוס בשקט במשרד בקריה, הו לא ולא, אחרת זה לא היה מצחיק מצדו.
הוא גם החליט שאני צריכה לקבל זימון לכנס קצונה לאחד הימים באותו שבוע, אחד כזה שחובה להגיע אליו.
אז כן, נסעתי בבוקר (סוווופר מוקדם) מאשדוד לתל אביב, לקריה. ישבתי שם כחצי שעה, לקחתי אוטובוס לתחנה מרכזית,
מהתחנה המרכזית נסעתי לכנס באור יהודה. אחרי הכנס נסעתי לתחנה מרכזית ומשם לקחתי אוטובוס לקריה.
במציאות, בשעה הזאת כבר הייתי אמורה לסיים את היום וללכת הביתה אבל בגלל ארוע מסוים נאלצתי להישאר,
חשבתי שאני אשאר עוד שעה וחצי גג, אבל לא, בולבול, נשארתי שעתיים וחצי.
כל זה בזמן שאני מפתחת מחלה ושנאה לכל מה שאני רואה סביבי.
יצאתי מהבסיס, מסכנה ומקללת.
יום למחרת (רביעי) קיבלתי גימלים עד סוף השבוע.
מוחאחהחהחה.
סתם, זה לא מצחיק. באמת הרגשתי חרא.
בגלל זה גם הסופ"ש שלי בחיפה עם החבר החמוד שלי התבטל,
והסתפקתי בלבלות איתו שעתיים כשנדחפתי למכונית של ההורים החמודים שלו שהחליטו לקחת אותי לבקר אותו בטכניון.
אה כן, בדרך לכנס פגשתי מישהי שנראיתי לה מוכרת. מסתבר שהיא זיהתה אותי מהבלוג,
כשהיא קראה פה בגיל 14. זה אומר.. לפני 4-5 שנים?! ג'יזס, אני צריכה תחביב חדש.
כן, היי דיאנה
אז השבוע הזה כבר עובר לי בצורה יותר נחמדה, אני מקווה שזה גם ימשיך ככה.
אני מתנחמת בעובדה שבסופ"ש הזה אני אראה את אנטושקס ונחגוג ביחד עם החברים הצעירים פעורים שלי את השנה החדשה אצל אילנה הסלאטי סלאט :D
שבוע טוב! אל תתעטשו על אנשים שנוסעים אתכם באוטובוס. זה לא מצחיק.
אני רצינית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
