הרע, הטוב והמעלית
הרע
מזג האוויר בבאר שבע לא מובן לי.
השילוב בין החום, לקור חודר העצמות והחול [שנמצא בכל מקום! המקלדת בלפטופ שלי התכסתה בשכבת חול!] בלי שום סדר הגיוני ביניהם מבלבל ומתסכל אותי.
האם ללבוש חולצה דקה אחת בבוקר או 5 שכבות ובכל זאת לרעוד בהמשך?!
האם ללבוש כמות הגיונית של 2 שכבות בסך הכל אבל בכל זאת לסבול, כי מסתבר שגם כשיש אפס מעלות בחוץ הם ידליקו בכיתה מזגן על קור!$#
והאוויר כל כך יבש! אני מתעוררת כל בוקר עם חשמל סטטי בשיער ושומעת רעשים של חשמל [מעין טזזז] כשאני מסתרקת.
ואם זה לא מספיק, כל פעם שאני נוגעת בידית הדלת של החדר שלי במעונות אני חוטפת מכת חשמל.
עהאעה!!!
הטוב
טוב, אחרי ההקדמה מלאת התסכולים נעבור לדברים יותר נחמדים. טוב, חלקם לפחות.
הלימודים עדיין נחמדים (אני מקווה שהתחושה הזאת לא תיקטע באיבה בצורה ברוטלית כשתתחיל תקופת
מבחנים ).
בנתיים היו לנו עוד שני בחנים: בכימיה ובמתמטיקה. בכימיה קיבלתי 90, ובמתמטיקה עוד לא קיבלנו ציונים אבל אני מניחה שזה יהיה מינוס 8750248. בלי הגזמה.
הינו בכנס השנתי של ארגון הרוקחות, בדיוויד אינטרקונטיננטל וזכינו לחוות קצת נופים אורבניים (בניגוד לחולות, חולות ועוד קצת חולות שכבר התרגלנו אליהם).
הכנס היה מאוד מושקע, אבל בתור תלמידת סמסטר א' בשנה א', רוב התכנים נשמעו לי כמו סינית.
אני וס' בכנס:
(תמונה שהפכה למגנט שצילמתי עם הפלאפון שלי. אני אוהבת לסבך דברים)
שבוע הבא אני מבריזה מיום אחד בלימודים בגלל new year's. לא סילבסטר. New Year's.
בישראל המציאו לזה שם לזכר מישהו, מצאו שהיה אנטישמי ומכריזים על החג כחג אנטישמי.
אז לא, זה לא אנטישמי ואם כבר, אז גם באירוויזיון אנחנו לא מפסידים בגלל אנטישמיות אלא כי אנחנו שולחים שירים גרועים!
Anyway,
ביום שלישי אני מפספסת לימודים כי אני מתכוונת לחגוג בשני בערב בבית,
ובדיוק ביום שלישי יש שתיית שחרור להדר, אז אני קופצת ליחידה שלי בפעם הראשונה מזה 3 חודשים וחצי!
המעלית
אתמול הלכנו אני, ההורים, סבא וסבתא לארוחת ערב בבית של אנטון.
נדחסנו 5 אנשים + שכן מהבניין של אנטון (נקרא לו נאחס) שהצטרף ונדחס למעלית ברגע האחרון.
התחלנו לעלות ו...נתקענו.
התקשרתי לאנטון שיחלץ אותנו, ובנתיים התקשרתי לחברת המעליות, שכמובן הייתה סגורה.
בשישי בערב כנראה בלתי אפשרי להיתקע במעלית (זה כמו שבמלחמה לא יכולים לירות על עיתונאי בטעות). ניתן לנו על ידי המענה הקולי מספר חירום, ענו לי ואמרו שישלחו טכנאי.
אה, רק שהטכנאי הכי קרוב נמצא בראשון לציון (ואנחנו תקועים באשדוד).
בנתיים אנטון ואבא שלו פתחו את דלת המעלית בקומת קרקע, ואבא שלי פתח את הדלת של המעלית עצמה,
הבעיה שנתקענו בין קרקע לקומה ראשונה, ככה שזה לא באמת עזר.
לאורך כל הזמן הנפלא הזה, אותו שכן נאחס סיפר לנו איך הוא כל הזמן נתקע במעליות בבניין הזה, ואין לו פלאפון אז אין לו איך ליצור קשר עם אף אחד.
פעם הוא גם נתקע שם לכל הלילה, ובגלל שבבניין יש 2 מעליות, אף אחד לא שם לב שאחת תקועה.
אנחנו צחקנו על זה שלפחות לא נמות מרעב [הבאנו עוגה ובקבוק וויסקי, זה יכל היה להיות מעניין].
בסוף חולצנו, כעבור כ40 דקות על ידי מכבי אש שאנטון זימן [ואמר שיש שם המון אנשים שנחנקים כדי שהם אשכרה יזדרזו להגיע].
יצאנו משועשעים ואדומים לאוויר הצח של הלובי, וכשאבא של אנטון ראה את נאחס יוצא מהמעלית איתנו,
הוא אמר שבאמת יש לו היסטוריה מפוקפקת עם המעליות שלהם.
לסיום: תמונות של עוגת יום ההולדת המגניבה שההורים הזמינו בשבילי
שבוע טוב וHappy New Year!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
