לא עדכנתי הרבה זמן והאמת שלא היה לי יותר מדי מה לכתוב.
היו טילים. טילים נגמרו. היו עוד כמה טילים. ואז חזרנו לרגיעה, עד הפעם הבאה.
לאנטושה השמנצ'יק שלי היה יום הולדת 24, אבל באותו היום הוא היה במעונות, ויצא שרק נסעתי עם ההורים שלו לברך אותו.
החלטנו שנארגן לו משהו ליום שישי שלאחר מכן. אמרתי לו שאני אזמין מקומות ושיתן לי לדאוג להכל.
בסוף עשיתי לו מסיבת הפתעה, הזמנתי את האנשים לבית שלי וכשהוא נכנס הם זרקו עליו בלונים.
בהמשך גם הפתעתי אותו עם עוגה שסבתא שלי אפתה
במספר החודשים האחרונים 3 אנשים מהיחידה שלי עברו ניתוח לכריתת אפנדיציט! זו מגיפה!
[זה ממש הזוי יחסית למשהו שהוא לא מדבק!].
אני מחבקת [נפשית] את התוספתן חסר התועלת שלי ומבטיחה לו שאם הוא יתנהג טוב ולא יחטוף דלקת,
אני לא אתן לאף אחד לעשות לו שום דבר.
נשאר לי לעבור את שביזות יום א' בצבא עוד 20 פעמים!
[אני יודעת שאני אמצא ממה להיות שבוזה גם לאחר הקריירה הצבאית המשגשגת שלי, אבל זה בהחלט ציון דרך!]
בנתיים, ניקיונות ברבעק [בתור אחתשיש לה אלרגיה לאבק- באסה לי], אולמות דיונים בנוהל וסופי שבוע באשדוד ובחיפה לסירוגין.