Hello mortals
מה כותבים אחרי איבדתי-את-הספירה חודשים בהם לא רשמתי כלום?
בגלל שהיה צורך שנסיים את שנה ד' כמה שיותר מוקדם הייתה לנו חופשת
סמסטר של שבוע אחד, במהלכה בעיקר עבדתי והייתי ברענון נהיגה.
רענון נהיגה, למי שלא מכיר, זו חוויה מעצימה, מרגשת ומשנת חיים.
חחחחחחחחח
לא מצחיק.
הרגשתי כל תא ותא במוח שנפטר במהלך 12 השעות המאמללות האלה. אנשים
התעקשו לפתח דיונים על דברים לא הכרחיים בשיט.
המרצה התעקש להסביר על כל דבר ועשה
כל דבר כדי להתקדם בחומר כמה שיותר לאט.
"למה יש תאוצה?" "למה
עוצרים באדום?" "מי אני, מה אני" "למה המדינה מבזבזת לכם זמן
וכסף ומחייבת אתכם להיות פה?"
בין כל האנשים שצרחו, התעקשו לספר דוגמאות אישיות לא ענייניות, המשיכו
לצרוח, לדבר ולחפור המרצה בחר להעיר לי על זה שאני נרדמת, ואז גם עקץ אותי כמה
פעמים בהקשר הזה.
גאד. -_-
מישהו סיפר על עצמו: "אני בן 28, לפני 4 שנים עשיתי פסיכומטרי
ועכשיו אני משפר"
ו?...........
מה קרה באותו פרק זמן אבוד?!
האם זה קורס הפסיכומטרי הארוך בהיסטוריה?
אני באמת רוצה לדעת!
גרררר
הסמסטר האחרון ללימודים הורכב משבוע הכנה מאוד מתיש שכלל הרצאות
אקראיות לחלוטין ו-7 סבבים בבתי חולים.
השאיפה שלי הייתה לקבל הערכת מדריך טובה
ולא לקבל חיידק עמיד לאנטיביוטיקה.
אם להתבסס על תקופת הדגירה הממוצעת של רוב
החיידקים עליהם למדנו אני חושבת שאפשר להגיד שעמדתי בשני היעדים.
מחר אני מתחילה את הסטאז', אני כבר לא אהיה יוליה פרח אלא יוליה
סטאז'ר, יאי.
בנתיים התעסקתי בכל מיני דברים שקשורים לחתונה שבעיקר עושים לי כאב
ראש והתקציבים לכל דבר שגורמים לעיניים שלי לרצד
ולמוח שלי לדמיין איך אני ואנטון נהיה הומלסים שחייבים לבנק את חיינו, איברינו וילדינו העתידיים.
הזדכיתי על החדר במעונות וחזרתי להורים למשרה מלאה. בנתיים רבנו רק
מעט פעמים.
אמא שלי אמרה שאני לא מכבדת את האוכל שהיא מכינה לי ואוכלת אלוהים יודע
איפה וכל מיני שטויות ושאני לא אעשה את זה יותר. כ
ל זה כי הלכתי לסבתא שלי לשאול
אותה משהו, היא בדיוק הכינה קציצות, שאלה אם להביא לי אחת ואמרתי טוב.
אני כשלון
של בת.
אני נמצאת בתקופה הקסומה בחיי בה כל דבר שקורה גורם לאנשים לשאול אם אני בהיריון.
"כואב לי הראש" "את בהיריון?"
"יש לי בחילה מזה" "את בהיריון?"
"אני עייפה" "את בהיריון?"
"סיימתי לראות את הסדרה" "את בהיריון?"
"קניתי לך חולצה" "את בהיריון?"


וואט דה פאאאאק
ביוש.