Hollywood Material

אני כ"כ זקנה ששיניתי את הקטגוריה של הבלוג מ"18-21" ל"20+".

מוכרות מלחיצות

בקניון שלנו יש עמדה למכירה מחליקי שיער ולמוכרות יש נטיה לצוד קורבנות בעלות שיער שעוברות בסביבה.

שוב נקלעתי למצב בו, למרות שניסיתי לעבור שם סופר מהר מבלי ליצור קשר עין, התנפלה עליי מוכרת,

כמעט הדפה אותי עם גופה תוך כדי שהיא שואלת "זה פן או מחליק אצלך?!". סיננתי לה שמדובר בגנטיקה. את הקללות אמרתי בלב.

היא התעקשה שיש לי דקה לדבר איתה. אני התעקשתי שלא, דווקא אין לי. זה לא הפריע לה ללכת איתי ולחצות חצי מהקניון.

טוב, הפעם אני מגזימה, אבל היא כן עברה איתי כמה מטרים טובים, כוח הטבע היחיד שהצליח לעצור אותה זה המדרגות הנעות בקירבת המקום.

לפני מספר חודשים עשיתי את דרכי לכיוון ההפוך ומדוכן שצמוד למחליקי השיער המתעלקים היה דוכן של חיקויי בשמים.

קלטתי אותה בוהה בי כשירדתי במדרגות הנעות (אלמנט חוזר), ולאור העובדה שהיה מאוחר בערב ואני ואנטון הינו בין האנשים הבודדים בקניון

ידעתי שנפלתי חזק.

ברגע שרגלי דרכה בקומה התחתונה היא שיגרה לעברי צרור שאלות מבלי באמת לשמוע תשובה. היא שאלה איזה בושם יש לי, כמה בשמים יש לי,

מה אני מעדיפה והאם אני משתמשת בשאנל כי מה שהיא מציעה זה בדיוק כמו שאנל.

Bitch please, אני עובדת בסופר פארם, יש לי 5 בשמים. ואני סטודנטית, באמת נראה לך שמבין כל האוכלוסיה שמבקרת בקניון

(במיוחד הצרפתיות האולטרה עשירות שעשו עליה בשנים האחרונות), אני זו שמשתמשת בשאנל?! Come on.

הבחורה הזאת באמת עשתה הליכה רצינית וכמעט יצאה איתנו ביחד מהקניון. לא נחמד!

לא מספיק שהמעונות אצלינו הם מקום רועש באופן כללי, שמשלב את מגוון הצלילים המהפנט שנע בין ריבים, דיבורים, חפירות, רכבת,

שיפוצים, מוזיקה של אנשים שלא מודעים להמצאת האוזניות, צעקות, נגינה, מכסחת דשא, שואב עלים, חתולים ועוד.

הם עשו סדנת דרבוקות ותופים בתוך מתחם המעונות. because fuck you.

למזלי לא נכחתי בעיר באותה העת. אבל ברצינות, אתם צוחקים עליי?! זה לא להפריע לאנשים בטעות. זה. פאקינג. לנגן. בתופים. בכוונה תחילה!

גיליתי שלצורת המצח שלי, כשהשיער לא הולך באופן מעגלי וישר אלא יוצר מעין קו באמצע, לא רק יש שם מאוד דרמטי- widow's peak,

אלא שמדובר גם בתכונה דומיננטית (אז אנטושה, אני מקווה שאתה מתמוגג מהתכונה הזאת אצלי, כי...ת'יודע...).

מפגינה דומיננטיות

וידוי: כל פעם שמישהו (מישהי) כותב(ת) "אנשימים" אני קוראת את זה כ"אנטישמים".

צ'או

ההורים שלי טסו לשבוע בגרמניה ואוסטריה. שבוע מלא בבירה, נקניקיות, גשם, שלג, נופים ותרבות.

אני נסעתי לבאר שבע.

כשהם שלחו לי תמונה של הנוף מחדר המלון שלהם בהרים שלחתי להם תמונה של
הנוף מהחדר שלי במעונות מול מרכז הספורט.

כשהם שלחו לי תמונה של עצמם שותים בירה, שלחתי להם תמונה של מצגות ושיעורי בית.

הכל עניין של איזון: מישהו מטייל בשלג בהרי גרמניה ומישהו מורח לק בחולות באר שבע.

היה לנו מבחן שציון העובר בו הוא 95, למרות שהוא חצי נק"ז הוא קדם לכל מיני דברים חשובים בשנה הבאה,

אבל מה שיותר חשוב זה שמועד ב שלו נופל בשבוע שאני ואנטושה מתכננים לנסוע לצימרים, אז הייתי מאוד נחושה לעבור.

SMSים עם
ההורים:

אני: עברתי את המבחן! קיבלתי 99!

אבא: כל הכבוד, קנינו לך לכבוד זה גרבי צמר.

~~

יום אחד בו ההורים לא שלחו לי שום דבר, למרות שסיכמנו להודעה אחת כל ערב.

אבא (מאוחר בלילה): אמא שיכורה מבירה ושכחה לכתוב לך.

אני: ידעתי שאתם מבלים בטירוף ושכחתם שיש לכם ילדים.

אבא: כן.

מרינה רעבה בהרצאה:

מרצה: אנחנו לא רוצים שזה יקרה בכל פעם שנאכל תירס עם מלח...

מרינה: אוף שלא ידבר יותר על אוכל

~כעבור כמה דקות~

מרצה: אז לגבי ה-BBB...

מרינה: כוסאמאשלך

אנטון וחבר שלו מהלימודים (שנמוך ממנו) התכתבו בוואטסאפ.

במהלך השיחה אנטון כינה אותו "חרא קטן" וחבר שלו החזיר לו בכך שקרא לו "חרא בינוני".

זה ממש הצחיק אותנו ואז תהיתי בקול רם אם זה הופך אותי  לגב' חרא בינוני.

סימן לכך שאני מבלה יותר מדי זמן באוטובוסים

רוצה להגיד "עובר ושב"

אומרת "הלוך חזור"

אני מקלידה בזמן ההרצאות (מהיר יותר מלרשום, רשמת משפטית בעברי וזה),
ולפעמים אני מתעצלת לעבור לאנגלית,

אז אני כותבת באנגלי-עברי לייק דיס. באחת ההרצאות במקום "פאטי אסידס" (fatty acids) כתבתי "פארטי אסידס" (party acids).

כל אחד ועולם האסוציאציות שלו איי גס.

יום חמישי מבחן בתזונה. הלמידה אליו מעוררת רעב וסלידה ממאכלים מסוימים בו זמנית.

אחח הדילמה.

לאלה שלא יודעים יש לי צבע עור ממש לבן, יש שיגידו מסנוור ואני לחלוטין שלמה עם העובדה הזאת.

הציקו לי כשהייתי קטנה עם משפטים כמו "למה את כ"כ לבנה?" (בחירה אופנתית) או "למה שלא תשתזפי?" (למה כן?),

אבל חשבתי שזו פשוט רשעות של ילדים קטנים, כאלה שתמיד יש להם מה להגיד (למרות שגם מבוגרים נכללים ברשימת הגאונים).

אז מסיבת הבריכה באוניברסיטה הוכיחה אחרת, והזדעזעתי מהערות כמו "למה לשים קרם הגנה?"

אוקי, אולי לדעתך זה לא סקסי, אבל אתם יודעים מה אפילו פחות סקסי? עור אדום שרוף ומלנומה.

הדבר היחיד שמעצבן אותי בתכונה הזאת של עצמי זה שאני נשרפת נורא מהר, וכשאני שמה קרם הגנה ומפספסת נקודות מסוימות

אז אני נשרפת במקומות מטומטמים. אתמול נשרפתי באצבעות הרגליים ופס החיבור שהיה בין חזיית בגד הים לגוף.

וזהו! חוץ מזה אני לא רואה שום נחיתות בלא למרוח על עצמי שמן גזר ולהיות מטוגנת תחת השמש הישראלית.

מסתבר שממש לא קל להיות לבן בימינו.

רקע: אני ואילנה שותפות דירה (ביחד עם עוד כ-43803 בנות אחרות בלי להגזים). יום הסטודנט של בן גוריון מתקיים בשוק הבדואי,

ואנחנו כסטודנטיות שנה ב למופת לא ידענו איפה המקום הזה לעזאזל. בנתיים שותפות בחדרים בינינו הרעישו בשפת אמן.

אני: השוק הבדואי זה ליד התחנה המרכזית.

אילנה: ובחדר לידך.

זוגיות ארוכת שנים

אנטון: מה, אני מצחיק אותך, אה?

אני: כן, כשאתה לא מעצבן אותי

משהו שלא ניתן להעביר בכתב זה את ס' עושה "קולולולו" מה שגרם לי לדמוע ולהתקפל מרוב דמעות ועוויתות של צחוק. 

פיקצ'ר טיים

עם אילנצ'קה

אנטון וייגר

שמלה מפול אנד בר שזכתה להרבה מחמאות ^^

ההורים בחו"ל, אז אני הולכת לשבור את הבית בסופ"ש (על ידי שינה ארוכה ללא הפרעות?)

cya