כשאנטון למד לתואר ראשון הוא מאוד אהב לחלוק איתי את נושאי הלימוד שלו
לפרטי פרטים, לי אין שום מושג ושום עניין בהנדסת מכונות לכן או שהייתי מבקשת
שיפסיק או שהייתי גולשת למקומות מרוחקים בדמיון שלי שכוללים חופש אינסופי, צבעים
עזים ומזון משמין.
מפני שתחום הלימוד והעיסוק שלי (רוקחות, מחלות, תרופות ודברים נחמדים
כאלה) שונה לחלוטין משלו ואין לו כל כך ידע בזה, אני משתדלת להמנע משיחות שכוללות
פירוט כלשהו של הנושאים הנ"ל.
מאז שאנטון התחיל לטוס לחו"ל לעתים קרובות במסגרת העבודה, אחד
מנושאי השיחה האהובים עליו הפך להיות השוואת מחירים ועד כמה דופקים אותנו בישראל
בכל דבר. לי באופן אישי נמאס לשמוע מזה והערתי לו על זה כבר כמה פעמים.
לפני שבוע, ביום הטיסה שלו ליפן:
אנטון מתחיל להגיד משהו על מחירים
אני: דיייייי, תפסייייייק, תדבר על משהו אחר.
אנטון: אוי נו ואת כל הזמן מדברת על תרופות!
אני: הא? מתי אמרתי על זה משהו?
אנטון: לא זוכר בדיוק, אבל אמרת על זה משהו היום בבוקר.
אני: כן... כי ארזת מזוודה ושאלתי אם ארזת תרופות.
היום קיבלתי את אחד המחזורים הכי כואבים שאי פעם חוויתי. הרגשתי
שלכרות לעצמי את הרחם יהיה נסבל יותר.
במקום ללמוד, חצי מהיום בוזבז על שכיבה
במיטה תוך כדי מלמולים ורחמים עצמיים אינטנסיביים.
קבעתי תור לפגישת ייעוץ בנושא להסרת שיער בלייזר. הבחורה הנחמדה
בטלפון שאלה אותי כמה שאלות והסבירה לי קצת על התהליך.
אחת השאלות הייתה "האם
עברת טיפולי הסרת שיער בעבר?" רציתי לענות "לא, עד עכשיו הסתובבתי כמו
קוף"
אבל נזכרתי לה שאמרתי לה כבר בת כמה אני ואולי היא תצחק בצורה מביכה,
תנתק לי ולא תיצור איתי יותר קשר לעולם. אז התאפקתי. הפעם.
בפעם האחרונה שנסעתי מבאר שבע לאשדוד נחשפתי לדרום במלוא תפארתו. ישבה
מישהי עם קניות מסופר (אני לא מבינה למה לעשות קניות
בב"ש ואז לנסוע כמעט עד
אשדוד), שתפסה 2 מקומות באוטובוס העמוס גם ככה, ברווח הקטן שנותר לרגליים במושב
לידה היא פשטה את נעליה והניחה אותם שם.
לאווירה.
אתרע מזלי והמקום היחיד שהתפנה
אחרי חצי נסיעה היה לידה. כשהייתה לי ההזדמנות ברחתי, אבל עד אז היה ממש כיף איתה,
עם השיחות שלה בטלפון, התפוזים והרגליים. היו 2 בחורים בעלי סממנים ערסיים שצעקו
ביניהם, צעקו בטלפון ובאופן כללי דיברו על שרשראות של חמסה.
בנוסף, הייתה מישהי
היפית עם קעקוע ממש מוזר.
סוף סוף פיניתי לעצמי זמן בין כל המבחנים הבלתי נגמרים וקראתי ספר
("ילד 44"). הזנחתי את הקריאה האינטנסיבית שסיגלתי לעצמי בתקופת הצבא וזו אחת החרטות
הכי גדולות שלי כרגע.
את הרומנים הסוחפים החלפתי בתיאורים של כיבי קיבה, שיטות
דירוג של מחלות הסרטן, מנגנוני פעולה של תרופות ושינון של תופעות לוואי (הכל גורם
לבחילות והקאות, סתם שתדעו).
ספוילר(?) לפרק 9 עונה 5 של משחקי הכס:
בסוף הפרק זה הרגיש כאילו דאינריז עשתה "טוב ביצ'ס, הטרמפ שלי הגיע, תמותו ביייייי"
מחר יש לי מבחן ואז יום כיף בספא לצוות בית המרקחת בסניף שלי. ווהו.
הניסיון של לאון לעשות לי פפראצי ביום ההולדת של אנטון. אני כמו ברני, bitch.
סתם, לא. יש לי מלא תמונות מביכות ומזעזעות שאני מאחלת שלעולם לא תצטרכו לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.