Hollywood Material

הייתי חולה כל השבוע. יותר נכון, חליתי עוד בסוף השבוע שעבר, אבל כל השבוע הזה, חוץ מיום ראשון, הייתי בגימלים.

היה לי חום שעלה וירד מתי שבא לו [הגיע אפילו ל38.5, נהדר], והיו לי כאבים ממש חזקים בגב ובצלעות,

שממש הקשו עליי לתפקד, בעיקר ללכת ולקחת נשימות עמוקות. מסתבר שזה איזשהו וירוס עם תופעות לוואי של כאב נוירולוגי.

how do I always get the fun stuff?

אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב, החום לא עלה כבר כמה ימים והכאבים פסקו כמעט לחלוטין.

רק מה? עכשיו משביז לחזור לצבא. יום א' - תשרף.

סבתא, אני ואמא. אני יודעת, גוון העור פשוט מדהים בדמיונו.

היום ליויתי את אנטושה בפעם האחרונה לרכבת נכון ל3 החודשים הקרובים [אני לא מחשיבה מועדי ב].

ביום שני הוא יחזור אחרי המבחן האחרון שלו וסוף סוף נתחיל לבלות, בלי להתחשב בשיעורי בית, הרצאות או רכבות.

ירדתי במשקל. עכשיו זה 55.5. יוצא שמאז שהגעתי ליחידה ירדתי 4 קילו [זה קרה בשבועות האחרונים, אם לדייק].

מה אני יכולה להגיד? feels good. אני לא יודעת אם זו המחלה, מזג האוויר או גורמים אחרים, אבל הגיע הזמן באמת.

רוב הזמן [מאז שירדתי את המשקל המשמעותי בכיתה יא-יב], שקלתי רוב הזמן 54.

בטירונות, בגלל המאמץ, העומס וחום האימים של אוגוסט ירדתי ל51 בערך. בקורס עליתי 8 קילו.

אני לא אומרת שאני רוצה לחזור לתת המשקל המטורף של הטירונות, אבל אני בהחלט מתגעגעת למכנסיים מסוים, שפעם נטו להיסגר עליי.

הם נסגרו גם בחורף האחרון, אבל זה דרש לא מעט מאמץ, זיעה, קפיצות ותנועות אקרובטיות מרשימות למדי.

עכשיו זה אמור להיות בסדר, ובוא נאחל לי שזה גם יישאר ככה

סופ"ש נעים לכולם!

מחר חוגגים לאילנה [נכון?]

שיעול, חום, כאב ראש, כאבי גב, כאבי חזה, חולשה, צמרמורת, עוד כאבי גב ועוד קצת חום.

די, נמאס!

חבר שלי מושלם. חזר הביתה היום ישר אחרי המבחן שלו במקום לחזור מחר כדי לנחם אותי

רק בריאות לכולם.

אני: מה יש לך?

נאור: אני עייף.

אני: בסדר, גם אני עייפה.

נאור: כשתהיי שנתיים בצבא...

אני: אני אשתחרר.

קוסטיה: אני לא מאמין שאת כבר רב"ט.

אני: אני יודעת, זה כאילו רק אתמול הגעתי, ישבתי בפרגולה ביחידה, חיכיתי לשיבוץ ואתה התחלת להטריד אותי מינית.

קוסטיה: נכון.

דורין, באמצע היום, בצבא: יוליה, יש לך אלכוהול בתיק?

אני: שוב התחלנו עם הדעות הקדומות?

[הכוונה הייתה לחומר חיטוי בגלל פצע שהיה לה, ידעתי את זה אבל החלטתי לשחק עם המצפון שלה בכל מקרה]

אני צוחקת על אנטון שאהבתו לתפוחי אדמה מאוד מתקרבת להגדרה של "סטייה",

ראשית כי הוא מבלרוסיה ושם זה בערך המאכל העממי, הנפוץ, האהוב והמוערץ,

ושנית כי "אנטושקה" מתחרז עם "קרטושקה", שזה תפוחי אדמה ברוסית.

אנטון: כמעט הקאתי היום...

אני: אוי מסכן, מה קרה? זללת תפוחי אדמה לא מבושלים מספיק?

אנטון: .................... איך ידעת את זה לעזאזל?!

[אין לי שמץ]

באחד הימים בהם החלפתי שקיות זבל בלשכה, אמרתי לירדן שאני אכניס אותה לאחת מהן,

היא אמרה לי משהו בסגנון של I dare you, ובכן, התוצאה לפניכם:

אני קוגרית (ממש, חבר שלי מבוגר ממני בכמעט 4 שנים)

ככה זה כשהפטייה בקריה נסגרת ב1, שתינו נדפקות בלי אוכל, הולכות למקדונלס בעזריאלי והיא מזמינה ארוחת ילדים שיש עליה מסכה.

ראינו אתמול עם אנטון 2 גורי לברדור קטנטנים רצים בפארק. בן זונה כלשהו עזב אותם שם,

וראינו מרחוק איך אחד מהם כמעט נדרס. היה לי כל כך עצוב עליהם, ועל זה שאף אחד מאיתנו לא יכול לקחת אותם עד שפשוט התחילו לרדת לי דמעות.

שנינו הגענו למסקנה שזה בלתי נמנע שכשנגור ביחד, הבית שלנו יהפוך למקלט לחיות רחוב עזובות.

אחרי זה כשנכנסנו לקניון ראינו את זה:

זה היה פשוט ערב של שברון לב, אני אומרת לכם.