בחודש החולף עבדתי במפעל של אמא (לא בדיוק "של" אלא יותר "זה שבו גם היא נמצאת") מ8 עד 5 בדברים די מטומטמים ומטמטמים.
חלומה של כל בחורה.
שלא נדבר על הלבוש הסקסי.
מרינה הציעה לי ללבוש את זה בליל הכלולות, צריך לבדוק מה אנטון חושב על זה.
דברים נהדרים ששמעתי בעבודה:
"זה תלוי רק באלוהים כמה ילדים יהיו לי" (לא, אבל אוקיי)
"שירות לאומי זה בדיוק כמו צבא, רק בלי בנים" (וזהו. זה כל ההבדל)
~סופרים כמה צלחות יש לנו בארגז~
אני: יש 3 חבילות, בכל חבילה 4 צלחות. יש לנו 12.
מישהי: מה... איך?...
"להיות הומו זו מחלה" (גם להראות כמוך, אבל אני לא יוצאת בהצהרות האלה בפומבי, נכון?)
הפסקתי לספור את כמות תאי המוח שהתנוונה לי במקום ההוא.
אם לא הייתי מסיימת לעבוד שם, הייתי חוששת שמא אאלץ לנטוש את הבלוג לחלוטין בגלל שהייתי שוכחת איך מבצעים את פעולת הכתיבה.
היום אני מתחילה עבודה חדשה בסופר פארם. קיבלתי חולצה ותג שם. Nothing can stop me now.
אילנה: קוראים לו שלום והוא אמריקאי.
אני: הוא עיברת מ-Hello?
המשכורות עוד לא נכנסו, אבל זה לא הפריע לי להתבזבז קצת. נדרשו מעט שכנועים עצמיים
"סיימת שנה קשה באוניברסיטה, מגיע לך" "סיימת תקופת מבחנים, תקני" "באמאשלך, תקחי את זה כבר"
בעוד שבועיים אני והחצי הקצת יותר בלונדיני, וההרבה יותר גברי שלי טסים לטיול של שבוע בקרואטיה וסלובניה. יאי
או שהמוח שלי מתעתע בי, או שאנחנו מתחילים להיות דומים אחד לשני, כמו הזוגות הפנסיונרים. וכן, צינזרתי מישהו שהחזיק צלחת מטעמי פרטיות.
שבוע חינני מלא מזגנים!