בשעה טובה סיימתי טירונות. קולולולולולו
אני יודעת שהייתי 01 ואין לי מה להתבכיין, אבל וואלה טירונות זו טירונותוהתנאים לא קלים לאף אחת.
מצד אחד, באמת למדתי דברים לעצמי... הבנתי שבסך הכל אני חזקה נפשית
[ואפילו קצת פיזית, אם לחשב את כל המשקל המצטבר שגררתי על עצמי במשך 3 השבועות האלה],
הבנתי שאני יכולה להתגבר על קשיים גם אם על תא בגוף שלי צועק לי לותר.
מצד שני, לא הייתי עוברת את זה שוב.
פעם אחת הייתה מעל ומעבר.
אתמול בערב הייתה לנו השבעה. אפילו קיבלתי מצטיינת מחלקה, שבאמת לא ציפיתי לזה.
במיוחד כי אתמול עד בערב היה חרא יום והייתי על עצבים. הענישו אותנו והריצו אותנו די הרבה,
האשימו אותנו שאנחנו לא מספיקות דברים למרות שחלק היה באשמתם.
אז חטפתי עצבים על זה שנשאר לנו עוד יום אחד ובכל זאת מתנהגים אלינו ככה, ושבאתי בגישה ממש אופטימית והרסו לי.
ההצטיינות והדברים שהמ"מ אמרה לי בהשבעה עצמה הדביקו לי חיוך ושינו לי את ההרגשה ב180 מעלות.
היום היה היום האחרון. בסביבות 6 בבוקר ירד גשם [כשישנים באוהל יודעים טוב מאוד מה מזג האויר לאורך כל שעות היום והלילה],
ואפילו היה קר, אבל זה השתנה מהר מאוד לאורך היום כשיצאה השמש ושרפה את כולנו בלי בושה.
קיבלנו דפי הערכה שאנחנו ניקח ליחידה הבאה שלנו והציון הסופי שלי בטירונות הזו הוא 99.5 . מעניין.
סיימנו את כל הניקיונות לקראת 1 ואז עד 3 חיכינו לנציגים של כל מיני חילות שיבואו עם צוי הסיפוח.
אחרי שקיבלנו את צוי הסיפוח עלינו לאוטובוס שאמור היה לנסוע לתחנת הרכבת באשדוד,
אז שמחנו אני, אילנה, ויקה ונטלי [אשדודיות בדם] שנגיע מהר הביתה [אחרי הכל הבסיס הוא רבע שעה נסיעה מהבתים שלנו].
אז שמחנו.
ישבנו שעה באוטובוס בתוך הבסיס וחשבנו שלא נצא משם לעולם.
לאחר יותר מדי זמן יצאנו והגעתי הביתה כשעתיים אחרי שהתיישבתי באוטובוס. ואני עוד מאלה שגרות קרוב.
ביום חמישי אני וויקה נוסעות למיונים לשח"ם בירושלים.
יום שנתחיל על מדי צה"ל ונסיים בלבוש אזרחי עם תעודות שוטר.
פניני צבא:
~אני ולאה בשמירה. מתחילות להיזכר בסדרות ילדות~
אני: ואי את יודעת, ארתור כבר בטח השתחרר מהצבא.
לאה בוהה בשעון שלה וחושבת על מה שאמרתי לעומק: ...אה כן?...
~מתכוננים למבחן על פירוק/הרכבה של מכשיר קשר לפי ראשי התיבות שלימדו אותנו~
בר: כ- כיסוי. ס- סוללה. ע- אנטנה.
אילנה מגלה באוטובוס בדרך הביתה שכתבו לה בתיק הרפואי שיש לה בעיות לב, למרות שאין לה.
אילנה בצעקה על כל האוטובוס: אבל אין לי לב!!!!!
על קיר בתא שירותים: "להיות צעירות זה לא פשע, עד מתי דצמבר 09? "
אחרי כל הפסקה של יותר מ7 דקות נאלצנו להגיש דף ובו רשימת נוכחות והסבר לחיסורים של בנות שלא היו במקום באותו זמן,
הדף הזה נקרא "מצבה". למעשה הינו אמורות לספור כמה נוכחות במקום, כמה חסרות ולמה.
~עומדות ב2 טורים. עפה דבורה ענקית ומתיישבת על כל אחת ואחת מאיתנו לפי הסדר שבו אנחנו עומדות~
עדי: נו מה נסגר?!
אני: נראה לי היא מכינה מצבה.
תמונות!
מהביקורים כשסגרנו שבת:
לא ידעתי בשעתו שהשיער שלי נראה כמו שהוא נראה. בתמונות אחרות מהיום הזה המראה אפילו יותר מעורר אימה ושיקשוק ברכיים.
מהיום:
חפשנות בסטייל:
14/9 - עריכה:
שנה ו-7 חודשים עם השמן שלי!
לא רואים פה, אבל גם הוא מוציא לי לשון
אנחנו נאלצים לציין את אבן הדרך הזו בנפרד, לאור העובדה שהוא כבר שקוע בלימודים בטכניון
וכידוע, חיפה קצת רחוקה מאשדוד.
oh well, לפחות נתראה בסופ"ש. אני מאוד מקווה.
יום טוב והמשך שבוע חביב לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
] כבר נסע לו חזרה לטכניון אחרי שבילינו יחד בחג ועצוב לי.
