לאחרונה,סוגיות שונות העסיקו אותי ובניהן מקום האשה בדת היהודית.

לאחר הסרט שראיתי "הסוררת" בערוץ 8 המגולל את סיפורן של שתי נשים צעירות ,אשר השתייכו לחסידות "גור" וחזרו בשאלה.

בסרט, מתוודעים הצופים לסיפורים מעוררי השתהות והערצה בו זמנית.

הסרט , עסק בין היתר ,סביב הנושא של ''קווי מהדרין''.

בקווי מהדרין אלה,אנו רואים בדיוק מהו מקום האשה בעדה החרדית. 

באותם אוטובוסים , החלק הראשון של האוטובוס הוא לגברים בלבד והשליש של האוטובוס רק לנשים וזאת משום שלפי ההלכה היהודים, לאשה אסור לעמוד או לשבת לפניי גבר הרי נחותה היא . המראה שאליו נחשפתי היה מראה מזעזע מאין כמותו. נשים בגילן המופלג,נשים הרות ,צריכות לעמוד באוטובוס להטלטל עם כל ברקס ,בחום בעוד שהגברים יושבים להם בנחת ומתעלמים לחלוטין מהנשים הסובלות. אף על פי שהן אינן מראות זאת. 

בסרט ,תיעדה בחורה צעירה בשם שולמית את האוטובוס עצמו.

ניתן לראות כיצד היא מותקפת ע''י גבר חרדי כשהיא שואלת נשים באוטובוס האם אין זה מפריע להן,ההרגשה שהן לא מעניינות איש.

בנוסף, בחור דתי עלה לאוטובוס וחילק עלונים שבהם היתה התנגדות חריפה ל''קווי המהדרין''. הוא כונה "מסית" והיא "שיקסע" .

בחלק אחר של הסרט ,אותה בחורה,שולמית צלמה ברחובות בני ברק את אורך חייהם של התושבים ,וכשהמצלמה נעצרה על אם עם עגלת תינוק , היא הסתתרה מאוחריי העגלה באימה.

אין לי צל של ספק, שחיים בתוך העדה החרדית , שהצניעות בה חשובה מחיי אדם, מזיקה לנפשה של האשה .

אך הערצה עולה בי כאשר אני רואה נשים,שנאלצו להיות מכונת מצוות משומנת ,יצאו כנגד ההשפלות ההלו.

הן ידעו שאלו לא החיים שהן רוצות לעצמן.

למען האמת, אפשר ללמוד מהן לכל דבר בחיים ולומר -אם הן הצליחו,גם אני יכול.

לחיות בפחד תמידי שמא פאתך ארוכה מדיי ואינה צנועה,להרגיש כיצד רומסים את כבודך כאשר הגברים החרדים נמנעים מהליצור אתך קשר עין כלשהו פן לא יוכלו לשלוט בעצמם והיצר הגברי והטבעי ימשוך אותם לרגשות טמאים.

אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי,מאין שואבים כוח שכזה ויוצאים כנגד החוקים שבצלם אתה גדל ואליהם אתה רגיל ,לפוצץ את הבועה עם סיכה שעלולה לדקור אותך,בעצם.

הן לא הסכימו ,להרוג את עצמן כדיי שלגברים בעדה החרדית יהיה קל יותר בחיים.

הן נלחמו בידיעה שהן יוצאות מדיכוי מסוג זה ונכנסות לתקופה הכי מרה בחייהן ,אולי.

עם אמונה עצמית וידיעה שלא משנה מה יהיה הן לא יחיו בכפיה, הן הצליחו וכיום הן חיות כנשים אמתיות , כמובן שהקשיים עודם קיימים אך הן מקיימות את עצמן פשוט כי הן עצמן.

כל שכתבתי , לא מתקרב לאהדה שגיליתי כלפיהן בסרט תיעודי זה.