פרק 3:
בפרק הקודם:
התעוררתי מטושטשת עם כאב ראש.הסתכלתי מסביב הייתי בתוך חדר לבן,על מיטת נוער לבנה.בעוד אני בוחנת את החדר נכנסו אליו 2 אנשים אחת אישה שנראית זקנה ומומרמרת,הסטתי את מבטי ממנה לכיוון הגבר וראיתי
את הגבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי-גבר שנראה בן עשרים ומשהו ככה עיינים ירוקות אפורות-אחד הנדירים שיער שטני,ואיזה גוףף......למות כמה שרירים !!!בעוד אני שוקעת בפנטזיות החליטה הזקנה הממורמרת לפצות את פיה-
היום:
"אני שולמית,נעים לי מאוד"כן בטח..."וזה שלידי זה עומרי הוא האחראי עלייך"נכנסתי לשוק...מה זאת אומרת אחראי עליי?אני יראה לזקנה הזאת מי צריך פה בייבי סיטר...
"סליחה???? מה זאת אומרת אחראי עליי מה אני נראית לך בת שלוש ???"והחוצפנית עוד העזה לענות לי..
"לא,את לא בת שלוש.אבל את בהחלט עשית הרבה שטויות גבריתי הצעירה,ועכשיו את נמצאת במוסד חינוכי שיחזיר אותך לתלם ועומרי פה כדי לוודא את זה"הפיוזים שלי קפצו...מי היא חושבת שהיא הסתכלתי על העומרי הזה וקלטתי אותו מחייך..איזה חיוך יפה יש לו...שיט!הוא צוחק עליי.."כן מותק יעש לך בעיות עם משהו? משהו מצחיק אותך?פניתי אליו בעצבים.
"וואו תרגעי ילדונת ותורידי פרופיל ככה לא תתקדמי לשום מקום.."
"אתה חתיכת..." "איי גבריתי הצעירה תשמרי על הפה שלך.." הסבתא הזאת נחלצה לעזתו כמו איזה סופר וואמן
עאלק ....טוב הגיע הזמן לסיים את השיחה הזאת החלטתי:"טוב אתם מוזמנים ללכת היה לי מאוד לא נעים להכיר אותכם היציאה משם"הלכתי ופתחתי להם את הדלת
"גבירתי הצעירה יש לך הרבה מה ללמוד על נימוסים והליכות"היא החמיצה אליי פנים הסתכלתי עליה זועפת,ובזווית העין ראיתי את החוצפן ההוא צוחק"טוב אתם0 באמת מוזמנים לעוףףףףףףףףף"צרחתי
"אני הולכת אבל עומרי נשאר "הזקנה הודיעה לי בפנים מדושנות מעונג..."לא הבנתי...."מה?מה זאת אומרת נשאר?"
"כן ילדונת אני נשאר תרצי או לא "הוא גיחך לי בפרצוף,באתי לענות אבל מהר מאוד הבנתי שזה חסר תועלת.התקרבתי בעדינות לחלון ויכולתי לראות אותם לא מבינים,מסתכלים עלי עם סימני שאלה.אבל לא היה לי אכפת הסתכלתי דרך החלון והבנתי שאין טעם להילחם זה אבוד יש סורגים חשמליים ענקיים אלפי מצלמות,ואלפי שומרים.זה לא צחוק...יש פה נעריים ונערות וכולם עבריינים ורובם מסוכנים.המקום הזה הוא פאקינג בית כלא."טראח"שמעתי רעש וראיתי דרך ההשתקפות בחלון שהזקנה עוזבת ובן יושב על המיטה לאחר שסגר את הדלת ומביט בי ברחמים,דמעה נפלה מעיני לפני שהצלחתי למחוק אותה,הושטתי את היד ואז הבנתי שאין טעם.בשביל מה?בשביל מה להסתתר?יש לי את כל הסיבות שבעולם כדי לבכות,אני לבד בעולם הזה לבד בלי אבא עם אמא מסוממת שעזבה אותי כלום אין לי חשבתי בייאוש והרגשתי את הדמעות זולגות בזו אחר זו הסתכלתי לשמיים וראיתי שיורד גשם,שהשמים בוכים בשבילי.לא היה אכפת לי להסתיר עוד את הדמעות ופרצתי בבכי.הרגשתי שמסובבים אותי והרגשתי שאני בין זרועותיו החמות של עומרי וראשי שעון על חזהו.הוא ליטף את שיערי נישק את ראשי ולחש"יהיה בסדר ילדונת אני שומר שלא תעשי שטויות אבל זה לא סותר את זה שני ישמור עלייך,תבכי ילדונת תוציאי את זה זה טוב."הוא ערסל אותי בין ידיו הרים אותי ושם אותי על המיטה הוא נישק את המצח שלי והלך לעבר המיטה שהייתה ליד המיטה שלי(זו המיטה שיש בכל חדר לשומרים של העבריינים כדי לוודא שגם בלילה לא יעשו שטויות...)קלטתי שהוא עומד לעזוב אותי ושנייה לפני שחמק תפסתי את זרועו|"בוא,אל תשאיר אותי לבד לא הלילה"הוא הסתכל עליי ואמר ברוך"תשני ילדונת אני פה..."הוא ניכנס איתי מתחת לשמיכה והצמיד אותי אליו ברוך ועדינות.שנייה לפני שעצמתי את עיני חשבתי שזה לא בסדר שהראיתי חולשה,אבל לא נורא מחר יום חדש מחר אהיה קשוחה אבל לא עכשיו לא הלילה אין בי כוחות.....
...................................................................................................................................................................
איך הפרק?תודו שפרגנתי בפרק ארוך...תגיבו זה חשוב לי מווואה.......!!!!!=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
