התכוונתי לעשות פוסט על יום השואה.. כנראה שנדחה את זה למחר לטובת האנוכיות שלי ..
אבל אני פשוט חייבת לפרוק..
אני פוחדת. אני רוצה אבל אני מפחדת.
אני מבינה את זה שזה לא נכון.
ובכל זאת זה כל כך מסקרן.
אני בוכה, ומרחמת על עצמי, ועוד מרגישה טוב בנוגע לזה.
פשוט יש לי בעיה.
ברצינות שאני מבינה את ההשלכות, ועוד מטיפה לאחרות.
אני חייבת שמישהו ינזוף בי.
כזה שאני ירצה להתמרד לו, אבל בכל זאת יציית.
אני יודעת מי זו, אני ינסה לדבר איתה מחר.
נעזרת בשני שירים עכשיו..
זה פשוט כואב, בו זמנית מספק.
אני יודעת שאני לא טיפשה, רק מתנהגת ככה..
אני .. טמבלית. חח, צחוק עצוב יכול לנחם :)
עכשיו אני שרה את השירים האלה בקול שבור, מחר יהיה יותר טוב.
גיל התבגרות מחורבן, מה עוללת לי..
בבקשה, שימו לב למילים, אני יביא תרגום לעברית בהזדמנות, הם באמת יפייפיות.
http://www.youtube.com/watch?v=PoWQunKQElE
http://www.youtube.com/watch?v=8wxOVn99FTE&feature=fvst