אישה

חם

אדוות קטנות של רטט

אוזן מצטמררת

דמיון מודרך

כותבת את עצמי לשם

במציאות אין עוצמה כמו בדמיון

לוגמת

שוב כותבת

מתפתלת

מחפשת

שוב שם

ושוב

נגמרה הסוללה

אני איתה

ואין תחושה יותר

בגלל הרטט והחום

רק מחשבה נותרת

לוטפת, מצמררת

מנחמת תשוקתי

אל זיכרון לשונך באוזני

רגע נבהלת

הכל פרוץ פתאום

אוספת את עצמי חזרה אל גבולותיי

שלא לנזול יותר פתאום באיזה בוקר

מחייכת

שלמה

כך אני אישה