אישה

שוב תלויה

ככביסה מתייבשת

מופקרת לכיוון הרוח

לחום השמש

לחסדי הכובסת

שוב ממתינה

צפצוף מונוטוני חרישי

מזכיר שעודי בחיים

אך בהמתנה

עד יעבור זעם

שוב כואבת

חתוכה ומרוסקת

סוערת ובוערת

אין מי שיכביני

במי אהבתו

שוב נאספת

אל עצמי ולא אל אבותיי

תופסת קצוותי 

מקפלת לתוכי שלא יתפזרו לי

שוב מתבגרת

כי אין ברירה אחרת

חייבת לשמור גם עליו

שלא ייתלה

שלא ימתין

שלא יכאב

שלא ייאסף

מתפוצצת מאהבה

לחלוטין אבודה

מכורה כתמיד

לדרמה

לכאב

לרגש

חסרה לי חתיכה