אישה

כמה מציף הרגש הזה שפועם בוורידיה

חזק וסוחף למחוזות דמיונותיה

בהם אתה שלה, אהובה הפרטי, המושלם

בהם היא איתך לאהבת עולם

שם מותר לה לחבק

לנשק

לאהוב

שם מותר לה לתת ולקבל מכל הטוב

הזה

שמציף בה גלי גלים של התרגשות

שמזמן נחלשו אל החוף

התפוגגו אל הקצף

ונעלמו אל החול

שם בדמיון היא איתך שוב במים

והם סוערים וסוחפים ומעירים אותה

שם היא שבויה בזרועותיך, באהבתך

במקום להיות שבויה במוסכמות וחרדות

שם היא בטוחה כל כך

רגועה כל כך

שלמה כל כך...

בעולם שלה

אתה עומד בפתח....

לחרוז באוזנך דברי לחש 

לכשף מחשבותיך בלהט חרוזיי

לחבוק בראשי מחשבה סוררת

שהסתלסלה לה דקיקת גוף

בהירת גוון

לחלום את אוזנך לוחשת בי

כושפת כולי חפונה בה

לזכור איך חבקת ראשי

עת עינגתי אנחותיך

לחוש חום פיך אדי נשימתך

לנשום נשיקתך החטופה

בשרך חותך בי חוכך בי

שורף נשמתי לאפר מתפורר

תשוקת הנפש לחבר 

מחובר בנימי הכתיבה

זיכרון של פגישה חפוזה

של זמני שקט בם הכלת אותי

כעובר מנוחם ברחם אמו

כאוהב חמקמק מתבדה נוכחותך

צף ועולה ומיד נעלם

כחלום שחמק

והותירני ערה עד הבוקר...............

שעת בוקר מוקדמת וכולם ישנים ורק אני צנחתי חרש מן המיטה לקול צלצול השעון. אספתי רגליי וידיי וחיברתי אותם במקום, נפטרתי מחריקה נושנה בחיבור הכתף. סובבתי הצוואר למותחו ושימנתיו. חיזקתי כפתור בלתי נראה בפניי והתחלתי את יומי מחוברת לחלוטין.

אחרי ארבע שעות שינה וגעגוע עז לאהוביי, זה מה שמפיק שכלי המנומנם בדרכו אל העבודה... מצטערת.

יום נעים לכולם!