אתמול היינו אצלך בקבר אחרי המון זמן שלא ראיתי ׳אותך׳.
איך שהוא הובלתי את כולם אליך ובלי יותר מידי חיפושים אמרתי ״זה שם״ ומשהו בלב שלי זז.
עמדתי מול המצבה שלך, השם שלך חרוט עליה בגדול ובכלל לא האמנתי שעוד נשארו לי דמעות בשבילך כי עבר הרבה זמן ודי, אני אפילו לא זוכרת את הקול שלך.. אבל בכיתי כמו ילדה קטנה.
הרגשתי רכושנית אליך, לזיכרון שלי ממך, רציתי שוב להיות הילדה הקטנה והאהובה, זאת שלא יכלת להעביר שבוע בלי לראות אותך.
שהדמעות פסקו הדלקתי סיגריה וחשבתי לעצמי ״גאד, איזה כיף היה אם היית כאן. לעשן איתך, לצחוק איתך.״
היום לא יכלתי להירדם רק חשבתי וחשבתי, תכננתי את הרגע הזה שנשב ביחד באיה מרפסת עם קופסת סיגריות ואולי איזה בירה קטנה בצד.
אני אספר לך על החיים שלי ועל הפחד שלי מהם. על איך הכל זז בדינאמיות מפחידה ואיזה כיף שאני מתחילה להגשים את כל החלומות שלי. על כמה שטוב לי עכשיו עם הבחור ואני מקווה שזה לנצח. אתה תחייך ותכיל, תייעץ ותגרום לי להעריץ אותך עוד יותר. בכל מילה שיוצאת לך מהפה.
אתה? אתה תספר לי על כל מה שהפסדת שהחלטת למות. על עבודה ואישה וילדים, על עו״ש שחונק ורצון לחופשה, על ילדים שהתחילו כיתה א׳ או ב׳, על אוטו שאתה חולם לקנות... אני מניחה שאני רק אצחק עליך על כמה שאתה זקן.
לפעמים ויקטור, בא לי למות לקצת רק בשביל לראות אותך.
כאן הילדה בת 11 מדברת, זאת ששברת לה את הלב.
בוא לקצת, דבר איתי. תן לי סימן שגם אתה מתגעגע, שכואב לך שויתרת עלי, תן לי זכרונות ממך, תן לי אותך.
אני מתגעגעת ומקווה שיפסיק לכאוב לי מתי שהוא. אני מקווה שלעולם לא אשכח אותך, שתמיד תהיה איתי.
ל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jul .