לבלוב

אחרי הנסיון הבאמת יפה שלי להיות בקשר אוהב עם אדם שיש לו לא פחות חרדות ממני

החלטתי לעשות כמה צעדים דרסטיים יותר

פניתי לפסיכיאטרית אחרי הרבה מאוד מחשבה והתיעצות עם המטפל שאני נפגשת איתו בחודשים האחרונים

והחלטתי לנסות גם את הפתרון הזה.

מה שהביא אותי לשם היתה ההבנה שהנה פגשתי מישהו שהיתה ביננו אהבה (ככה לפחות אני הרגשתי), אבל לא הייתי מסוגלת להתמודד עם כל הקשיים.

כל כך הייתי זקוקה למשהו בטוח לגמרי ויציב ולא משתמע לשתי פנים, מצב שבעצם לא מאפשר לצד השני להיות באיזה שהוא סוג של גמישות ריגשית.

בעצם מה שאני צריכה כדי לשרוד ריגשית הוא מה שהיה בעלי, סלע יציב וקיים, אבל יש לזה מחיר של חוסר גמישות עם החיים, מה שלא מאפשר אהבה, כי אהבה היא גמישות, היא השתנות היא העמקה, היא תעתוע, היא הרבה דברים אבל היא לא נוקשות.

מרגע שהתחלתי עם הכדורים נפסק הכאב, הפסקתי להרגיש, הפכתי לזומבי.

היה בזה משהו מאוד משחרר בהתחלה, לחוות את עצמי ללא הכאב. פתאום הבנתי שכל חיי חויתי את עצמי דרך הכאב, דרך החור בלב, דרך הסבך בחזה

דרך ערימת החבלים הקשורים שמסתובבת אצלי בגוף.

פתאום המציאות נהייתה אוביקטיבית. צריך לקום קמים, הולכים לעבוד , עושים מה שצריך, אוכלים מה שצריך, אומרים מה שצריך, הייתי רגועה מאוד עם הילדים, ובעצם הפכתי להיות גוף ללא רגש. הנפש נחה.

לא הפריע לי שאני לא שומעת מ.י. , לא הפריע לי שאני לא שומעת מאמא שלי, לא הפריע לי שידידי האהוב לא מתקשר, בעצם כל מה שהפריע בעבר, הפסיק להפריע. אבל היה לזה מחיר. החומר הרדים לי את כל הגוף, כולל איברים חיוניים לפעולה. ולאט לט התחילו להצטבר בעיות בתפקוד הגוף.

לא הצלחתי לישון וכשנרדמתי כבר, לא הצלחתי להתעורר, לא הצלחתי לרוקן את עצמי, זה הפך להיות המאבק היומי שלי, להפעיל את הגוף.

כתבתי שוב ל.י. וניפגשנו אחרי חודש וחצי של הפוגה. היה מפגש קסום ומרגש ומלא אהבה, רק שהגוף שלי לא היו לא רצונות, אז התמסרתי לרצונות שלו.

אחרי שבועיים כאלה, של חוסר תחושה מוחלט, הגוף התחיל לכאוב, הנפש נחה, אבל הגוף זעק הצילו ונאלצתי להפסיק את הכדורים. אז חזרתי להרגיש ואני עסוקה עכשיו בשיקומו של הגוף.

ראיתי עכשיו עוד פרק בסדרה הרתקת הזו מחוברות. ואחת מהם שם דיברה על ההרגשה שאין לה גב בחיים. פתאום נפלה לי ההבנה שזו בעצם ההרגשה שלי כל חיי. גדלתי ואני חיה ללא גב. כל ילדה צריכה גב, כל אישה צריכה גב. וכל מפגש שלי עם גבר זועק, גב גב גב. ואם פוגשים גבר שבעצמו אין לו גב?

מדהים אותי לגלות שהפצע של חיי מנהל אותי ולא מאפשר לי להתקרב לאנשים.

השבוע המטפל שלי אמר לי שהוא לאט לאט מרגיש שהוא אוהב אותי. אני מניחה שזה חלק מההליך הטיפולי, אבל לא יכולתי שלא לחשוב שזו פעם ראשונה אני חושבת בחיי שמישהו אומר לי שהוא אוהב אותי. זה ריגש אותי והסתובבתי עם זה כל השבוע, עם ההרגשה שאני אהובה, למרות שאני משלמת לו להגיד לי את הדברים האלה

והיום,

בכי ראשון.

חזרתי להרגיש.

תודה