אני יושבת בבית עכשיו, שעה וחצי לפני
ומתכווננת אנרגטית.
פעם ראשונה שהזמינו אותי, את המשפחה שלי, להופיע בטקס.
כתבתי שיר לפני שנתיים, פה בבלוג, אחת הקוראות הסמויות שלי הזכירה לי אותו (תודה לך)
על הגעגועים למה שלא הכרתי
ואני הולכת היום לקרוא אותם לפני אנשים שאני לא מכירה.
מתגעגעת אליך, לא ראיתי אותך כבר שבוע וזה נראה הרבה יותר
מרגישה שאני צריכה לשחרר
אבל כמה שאני מחוברת אליך.
בגלל הגעגועים ההם
למדתי לאהוב דרך געגועים.
יושבת ומחכה שתכתוב לי שאתה מתגעגע אלי וחושב עלי
אבל כנראה כמו האבא הקבור שלי
גם אתה
כרוניקה של געגועים
זוכרת את אחת הפגישות הראשונות שלנו ששאלת אותי אם אני אוהבת לכאוב
כי ידעת שהקשר איתך יכאיב לי
אז אני לא חושבת שאני אוהבת לכאוב
בפנטזיות שלי אני ממש לא כואבת
אבל אולי אני יודעת להרגיש רק דרך הכאב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: