נגמר המילקי בבית. עכשיו רשמית אין פה שום דבר שוקולדי. כלומר, יש מן כפתורי שוקולד שגנבתי משקית יומולדת שהסבתא הגננת שלי הכינה לילדים בגן ויש עוד שני שוקולדים של מרסי שסבתא הביאה בסוכות, אבל הכפתורי שוקולד בני ארבעה חודשים בערך והמרסי הוא עם מילוי מנטה מגעיל כזה שאנחנו שומרים לאנשים ממש מסוכנים שעלולים להגיע לבית. אם יבוא מחבל מרושע וינסה לחטוף אותי אני אתן לו שוקולד מרסי ממולא במנטה. הוא ידע שאיתי לא מתעסקים.
-פיסקה חדשה-
לפני שבועיים ידידי דורצח היה פה וחיפש במקרר משהו לאכול. אחרי כמה שניות הוא אמר "וואו! יש פה כפתורי שוקולד! אפשר לאכול אותם?" אני, שהייתי בחדר השני רצתי למטבח בסוג של סלואו מושן וצעקתי "לא" ארוך שכזה. חששתי לחייו. דורצח הזדעזע וסגר את המקרר די מהר. אחרי איזה חצי שעה הצענו לכולם עוגיות שוקולד שהיו במקרר ודורצח סירב. מסתבר שלזה הוא התכוון כשהוא אמר כפתורי שוקולד ושאת הכפתורי שוקולד שאליהם אני התכוונתי כבר זרקתי. אז זהו. מסתבר שלא זרקתי אותם. אולי כדאי שאעשה את זה עכשיו.
-פיסקה חדשה-
(לא עשיתי את זה)
-פיסקה חדשה-
טוב. אז הפעם האחרונה שכתבתי פה היתה לקראת סוף כיתה י"ב. אני עכשיו בן 20. בקרוב בן 21. למזלי הרב אני כבר לא בכיתה י"ב.
-פיסקה חדשה-
יותר מזה! אם תסתכלו על התאריך שבו נכתב הפוסט הקודם תראו שבכיתה י"ב הייתי בגיל סביר ביותר להיות בו בכיתה י"ב, ככה שאין שומדבר מיוחד בהתפתחות שלי. תודה לאל.
-פיסקה חדשה-
סתם תהיה, מאיזה גיל כבר אסור להגיד שאתה בן *וחצי? כאילו, כשאתה קטן אתה יכול להיות בן ארבע וחצי אבל לביות בן 20 וחצי נשמע קצת מגוחך משומה.
-פיסקה חדשה-
טוב. אז יש לי הרבה מה להשלים כנראה. בפעם הקודמת שעדכנתי את הבלוג אחרי שלא עדכנתי הרבה זמן זה היה בהפרש של חצי שנה. עכשיו יש לי איזה שלוש שנים לעדכן. זה יכול להיות טיפה בעייתי. במיוחד בשל העובדה שבקרוב אני צריך לצאת לעבודה.
-פיסקה חדשה-
נו שוין. בואו נראה: אז דבר ראשון, לא השתמשתי בנייר פצפץ שעליו כתבתי בפוסט הקודם. נתתי קצת לבנישי, הוא שכב עוד איזה חודשיים ואז אמא זרקה אותו לזבל. (זה כדי ליצור המשכיות). עכשיו זה יהיה טיפה יותר מסובך:
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שסיימתי תיכון זה להסתפר. לאורך התיכון היה לי שיער שהגיע לי עד התחת. אני חושב שאפילו יש פה תמונות. זה היה מגיע למצב שהייתי צריך להזיז את השיער קדימה כשאני מחרבן.
-פיסקה חדשה-
גרוע יותר מאורך, סירבתי עד החודשים האחרונים של י"ב לאסוף את השיער בקוקו, ככה שכשהלכתי ברחוב הייתי המון שיער עם אף ארוך. מן קאזן איט כזה. ועוד התלוננתי שאני לא משיג קוזינות.
-פיסקה חדשה-
@ שעובדת איתי בעבודה (אני לא בטוח אם חסמתי גישה לגוגל פה או לא אז ליתר ביטחון..) אמרה לי שהיא עוד זוכרת אותי מהתקופה שהיה לי שיער ארוך והיא היתה רואה אותי מסתובב עם החברים המוזרים שלי. הייתי סוג של סלבריטי כנראה. זה לא טוב בהכרח. גם אניטה פללי היא סלבריטי.
-פיסקה חדשה-
בקיצור, הספקתי להסתפר כמה פעמים אחרי שסיימתי תיכון והיתה לי מן תספורת אימו כזאת שדי אהבתי דווקא. כשהתגייסתי לצבא היא כמובן ירדה ואז נראיתי כמו חייל מארינס. (אם הוא בן 12 רזה וגמד.) כשסיימתי צבא, שבעה חודשים אחר כך (אולי נגיע לזה בהמשך אם יתחשק לי) החלטתי לחזור לתספורת האימו. הבעיה היתה שהספר שלי, שסיפר אותי לאורך כל חיי תמיד התלהב מזה שאני ליכודניק כמוהו והיה מכריז כשהייתי מגיע למספרה "הנה הליכודניק הגיע!" זה היה נראה לי נורא מביך לבוא לספר הזה ולהגיד לו שלא סיימתי את שירותי הצבאי ושאני כנראה סתם משתמט מניאק. כך יצא מצב שלאורך די הרבה זמן הסתובבתי עם שיער די מטופש על הראש שלי, או שהלכתי לספרים אחרים כשר עשו בו שמות. אם מישהו בזמנו היה שואל אותי אם אני ברוגז עם הספר יכולתי לענות "לא, אבל יש לי סוג של אישיוז איתו"
-פיסקה חדשה-
למזלי הרב יש דבר אחד שחשוב לספר שלי יותר מהליכוד וזוהי קריירת השירה שלו. הספר שלי התחיל לפני שנתיים בערך לשכור נגנים ואולפני הקלטות כדי להקליט לעצמו דיסק בתקווה להפיץ אותו. בסופו של דבר דיסק אכן יצא ואותו אפשר לקנות במספרה. הוא אפילו עומד שם בחלון הראווה. כשהשיער שלי הגיע למצב באמת קטסטרופלי החלטתי לאזור אומץ וללכת אל הספר הטוב והישן שלי. כשנכנסתי הוא הסתכל עלי במבט די כועס ואמר "אני מניח שאתה לא רוצה קצוץ, הא?" ברגע הזה השתמשתי בכישורי הרבים כאיש תחבולה ואמרתי "זה הדיסק שלך פה?" מיד לבו הקר של הספר שלי נמס והוא דיבר איתי כמו בימים הטובים ההם. בסופו של דבר שילמתי 90 שקלים. 50 על התספורת ו40 על הדיסק של הספר שלי.
-פיסקה חדשה-
אני יודע ש50 שקל זה מחיר יקר לתספורת אבל הוא המציא מן שיטה חדשה כזאת להחלקת שיער.
-פיסקה חדשה-
(אני לא מחליק את השיער שלי. זה סתם הסבר למחיר. אני לא הומו!)
-פיסקה חדשה-
אני צריך ללכת אליו שוב השבוע אגב.
-פיסקה חדשה-
טוב. נראה לי נחזור לעוד אזכורים כאלה מהפוסט הקודם. נסגור מעגלים. כיף חיים פה באמשלי!
-פיסקה חדשה-
מאז המפגש ישראבלוג עליו סיפרתי בפוסט הקודם, לפני שלוש שנים, הספקתי להיות בעוד שני מפגשים. המפגש האחרון בו הייתי היה כשהייתי חייל ושירתי בקריה. פשוט הלכתי לאכול צהריים בעזריאלי וגיליתי שהר החאקי שבדרך כלל מציף את האיזור בשעה 12 התחלף בהר של שחור עם חצ'קונים (וגרביים מפוספסות). בין כל הבלוגרים ראיתי איזה מישהו שהתגייס איתי באותו היום ויצא שלאורך כל השירות הצבאי שלי פגשתי אותו בכל מקום שהייתי. הייתי אומר שהוא היה המלאך השומר שלי אם הייתי מאמין שלמלאכים שומרים יכולות להיות שיניים רקובות. הוא אמר לי "כמה יצורים מגעילים אה אחי?" ועניתי לו "כן".
באותו יום הגעתי למסקנה שגם חיילים בקריה צריכים לקבל משכורת קרבית.
-פיסקה חדשה-
זה מצחיק שחצי מהקישורים של הבלוגים בצד לא מובילים יותר לשום מקום (גם הבלוג של ה' שניה שהיה בלוג ממש ממש מגניב). זה מצחיק שלא מחקו אותי אחרי שלושה חודשים. חה יריב חבוט!
-פיסקה חדשה-
נראה לי שאם יש דבר אחד שלא השתנה מאז הפוסט הקודם שלי זה המחשב. אני עדיין תקוע עם אותו המחשב. הוא כבר בן חמש בערך (או אולי 4 וחצי. לא בטוח). אני לא ידוע כמה זה שנה של מחשב בהשוואה לשנים של בנאדם, אבל זה בטח יותר משמעותי. המחשב הזה כבר זקן חושרמותה וקשה להגיד עליו שהוא בדיוק מתפקד. הסיבות לכך הן אלו:
- כבר כשקנינו אותו הוא היה נחשב למחשב מיושן.
- יש עליו יותר מ120 ג'יגה של מוזיקה.
- אבא שלי היה משתמש בו, ואבא שלי, כמו רוב האבאים היה לוחץ על כל קישור שהופיע על המסך ובכך מכניס כל וירוס או פופ אפ שקיים אל תוך המחשב. היתה תקופה שהוא היה מסרב להרכיב את המשקפיים שלו בזמן שהוא על המחשב ("מה פתאום משקפיים? אני רואה מצוין!") ואז הוא היה נכנס לפורנו בלי לראות לאן הוא נכנס ואז כועס עלי שנכנסתי לפורנו.
-פיסקה חדשה-
הנה כמה תוצאות של מצבו העגום של המחשב שלי. גם הן בסעיפים:
- הוא נוהם עלי כשהוא נפתח. אבל ממש נוהם. אפשר לשמוע אותו מבחוץ. נשבע לכם. במקרים כאלה אני בדרך כלל בועט בו, ואז הנהמה מתחלפת למן נהמה חרישית שמהר מאוד חוזרת להיות נהמה חזקה ועצבנית אפילו יותר.
- כשפותחים את המחשב צריך להיות דרוכים כדי ללחוץ אנטר בדיוק ברגע נכון. אם לא המחשב תוקע את עצמו ולא נכנס לווינדוז.
- הוא מכבה את עצמו אקראית.
- קשה לו לבצע פעולות כבדות כמו: להפעיל הירוז 3, להפעיל אייסי טאוור, להשמיע מוזיקה, לפתוח שני חלונות אינטרנט במקביל. במצבים כאלה הוא בדרך כלל נתקע ומכבה את עצמו אחרי כמה דקות. בכלל, סביר להניח שבקרוב המחשב יכבה את עצמו וכל הפוסט הזה ימחק.
-פיסקה חדשה-
למרות מצבו הרע של המחשב שלי, אני וחברתי זלטה (עוד מעט אסביר) פתחנו בורסת הימורים אחרי כמה קומות באייסי טאוור המחשב יכבה את עצמו. בכלל, זה הפך את חווית כיבוי המחשב למשהו אחר לגמרי. אתם חייבים לנסות את זה פעם.
-פיסקה חדשה-
אה כן. הורדתי אייסי טאוור.
-פיסקה חדשה-
זלטה היא חברתי כבר שנתיים וכמה חודשים. לפני חודשיים בערך גם עברנו לגור ביחד בדירה של חדר וחצי (נהוג להגיד "נוטה לשני חדרים"). זאת דירה ממש מגניבה ואפילו יש בה חצר. טוב. סיימתי להתלהב על הדירה.
-פיסקה חדשה-
כשרק עברנו לדירה זלטה שמה מצעים ורודים על המיטה, הפכה את השידה הקטנה שהיא הביאה למן שידה של קרמים כאלה וכלי איפור, הביאה מראה קטנה, מילאה את הארון בבגדים, הדליקה קטורת, קנתה קורנפלקס בריאותי כזה עם ארומה של עלי שלכת ותלתה שעון של בן אפלק. אני חי בדירה של נקבות.
-פיסקה חדשה-
טוב. למען האמת אני התעקשתי שהיא תביא את השעון של בן אפלק.
-פיסקה חדשה-
המעבר מהבית של ההורים לבית משלי לימד אותי דברים מאוד חשובים. אחד מהם זה שציפורניים שגוזרים לא נעלמות מעצמן. (זה משהו שהייתי מודע אליו אבל תמיד היתה לי תקווה קטנה כזאת בלב). דבר נוסף שלמדתי הוא שמאוד קשה לשטוף כפות בלי שהן ישפריצו עליך. למדתי גם שלסבון כלים זול יש ריח של אבק.
-פיסקה חדשה-
נראה לי שהדבר החשוב ביותר שלמדתי זה שלא באמת צריכים פחי זבל בתוך הבית. כאילו, במילא שמים בתוכם שקית אשפה ואז מוציאים אותה וזורקים אותה ומחליפים. מה הבעיה פשוט לתלות שקית אשפה?
-פיסקה חדשה-
חוץ מזה גם למדתי להסתדר בלי לחמם אוכל מוכן במיקרוגל. אפשר להשתמש בטוסטר אובן.
-פיסקה חדשה-
חוץ מאיתנו יש שני דגים בבית שאחותי קנתה לנו. יום לפני שהיא הביאה לנו את הדגים היתה לי שיחה עם ידידתי שמשי שהלכה כך:
"וואו! מה אני אקנה לכם לדירה? אולי אני אביא לכם דגים?"
"לא שמשי! אל תביאי לנו דגים!"
"למה לא?"
"כי הם מגעילים ואין לנו כוח לטפל בהם! בשום פנים ואופן אל תביאי לנו דגים!"
"אוקי! אז אני לא אביא לכם דגים!"
-פיסקה חדשה-
שמשי בסוף הביאה דיוידי (משומש. שלא יחשבו עלינו שאנחנו עשירים כאלה). ידידי בנישי הביא לנו רמקולים למחשב. דורצח הביא לנו טוסטר. דורון הביא לנו כיסא נדנדה, תיבה שנוכל לאחסן בה דברים וגם מדפסת וסורק. כרגע המדפסת והסורק נמצאים כבר איזה שבוע בתוך התיבה.
-פיסה חדשה-
משהו אחרון על המעבר דירה. זלטה ואני חיפשנו בזמנו שולחן מחשב כזה זול לקנות והתעקשנו על אחד עם גלגלים. בסופו של דבר קנינו אחד עם גלגלים אבל כשהרכבנו אותו לא היה לנו כוח לחבר את הגלגלים ככה שסתם שילמנו 30 שקלים יותר על שולחן מחשב בלי גלגלים. בשביל הפוטנציאל.
-פיסקה חדשה-
יש לנו מן קופה קטנה כזאת של כסף לחודש הקרוב. אנחנו ממש דוגמא לקיבוץ לתפארת. יש לי אפילו ארנק של מאו צה טונג!
-פיסקה חדשה-
אתמול החלטתי ללכת לאכול במסעדה של ממש. זה קורא לי פעם בשלושה חודשים בערך ואני תמיד סוחב את זלטה איתי ואנחנו תמיד מסיימים מסתובבים בתל אביב בלי לדעת איפה לאכול. הסיבה לאתמול היתה שביום שבת ראיתי שידור חוזר של קרב סכינים עם הטבח הזה שקוראים לו סטפן ורציתי לאכול כמו סטפן. אני מת על הסטפן הזה. זלטה אמרה שצריך לראות פעם מה הוא יעשה עם חצי בצל, חצי עגבניה, שתי ביצים ושתי פרוסות נקניק.
-פיסקה חדשה-
זוהי גם תכולת המקרר שלנו נכון לעכשיו.
-פיסקה חדשה-
בקיצור, אחרי שהסתובבנו בתל אביב איזה שעה בלי למצוא מקום ובסוף מצאנו מקום ואכלנו והיה טעים, החלטתי שאני צריך לאכול קרפ צרפתי. הפעם האחרונה שאכלתי קרפ צרפתי נכון לאתמול היתה כשהייתי בגיל 10. באותה תקופה הקרפ היה פיזית יותר גדול ממני.
-פיסקה חדשה-
הקרפ היה דווקא לא רע בכלל, חוץ מזה שכמו בגיל 10 גם הפעם הסתבכתי עם האכילה שלו וזרקתי את השליש האחרון שלו שהיה מרוח בשוקולד באופן די מגעיל. הבעיה התחילה כשעלינו לאוטובוס בדרך חזרה. לבן אדם יש שתי קיבות. הקיבה האחת היא קיבת האוכל והקיבה השניה היא קיבת הקינוחים, זוהי הסיבה שאדם מסוגל לאכול ארוחה משביעה ואחריה קינוח גדול. רק במצב אחד בלבד יכולות קיבות אלו להתערבב זו בזו וזהו נסיעה באוטובוס בחורף, כשנהג יוצא מתוך נקודת הנחה שקור כלבים בחוץ, סוגר את כל החלונות ולא מאפשר שום אפשרות לאוורור. רנאה שנהגי אוטובוס לא אוכלים יותר מדי קרפים.
-פיסקה חדשה-
אוקי. אז דיברנו על הדירה ועל זלטה ועל הקרפ והנייר פצפץ והגיל שלי וישראבלוג. עכשיו צריך לספר מה אני עושה כדי לממן את עצמי. אז ככה. אני עובד בטאוור רקורדס שבקניון איילון. כלומר, שעם המשכורת שלי אני מביא מדי חודש קליפות בוטנים יבשות הביתה ובאמצעותן אני משלם שכר דירה.
-פיסקה חדשה-
בגדול לעבוד בטאוור רקורדס זה ממש מגניב. אני בעיקר יושב ומדבר עם אנשים על מוזיקה וסרטים, ולפעמים רב עם אנשים שרוצים להחליף מוצר פתוח, וזהו בערך. כל העניין הזה של למכור דיסקים היה פנטזיה שלי מאז שהייתי בן 15 והייתי מסתכל על כל מיני פריקים כאלה שהערצתי ואמרתי לעצמי שיום יבוא ואהיה מוכר בחנות דיסקים ואז אני אוכל להרשים כל מיני פריקים (ובייחוד פריקיות) בני 15 בידע המוזיקלי הרב שלי ובשיער הארוך המתנפנף שלי. מיותר לציין שרוב הפריקים והפריקיות בני ה15 שנכנסים לחנות שמים עלי זין ענקי והם בעיקר מנסים להוכיח לי שהידע המוזיקלי שלהם גדול יותר משלי. כנראה שלעולם לא אהיה מגניב. לא נורא, אני עדיין יכול להשאיל דיסקים מהחנות!
-פיסקה חדשה-
מה שבאמת מגניב זה כל "הלקוחות הקבועים" שיש לנו בחנות, כשהאהוב עלי ביותר הוא בחור שאקרא לו בשם גדי. גדי הוא סוג של לקוח מיתולוגי אצלנו. במשך כמה שנים הוא היה נכנס לחנות מדי יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום ומזמזם לנו שיר. אנחנו היינו צריכים לזהות את השיר שגדי מזמזם, למצוא אותו בדיסק ולהשמיע לו אותו. אחרי שהוא היה שומע את השיר הוא היה אומר שהוא מאוד אוהב אותו והולך. כמו משחק קווסט כזה.
-פיסקה חדשה-
הצרה התחילה כשל@ די נמאס לפתוח דיסקים לגדי והיא אמרה לו שבגלל הזיהום אוויר זה לא חוקי לפתוח יותר ניילונים אם לא קונים את הדיסק. מאז גדי לא מבקש לשמוע יותר מוזיקה. הוא פשוט מדבר איתנו, והשיחות איתו די מפחידות. יש לו כל מיני בדיחות מוזרות כאלה שהוא מספר כל הזמן ובסופן אומר סתם סתם סתם:
"רוני רוני! אתה רוצה שנשים לך רעל בקפה? סתם סתם סתם!"
"רוני רוני! רוצה שניקח אותך לגן חיות ושיאכל אותך שם אריה? סתם סתם סתם!"
"רוצים שאני אביא עליכם רוח רפאים? סתם סתם סתם!"
"נכון שאתה בעצם מכשף? סתם סתם סתם!"
וכולי וכולי.
-פיסקה חדשה-
בזמן האחרון גדי גם עובד על ספר ששמו מטאטא הקסמים והוא יהיה בן מאה פרקים (!!!). בשבועות האחרונים גדי מסתובב בקניון בין כל החנויות ומראה לכולם ציורים שהוא מצייר של צילי ואיתן (הדמויות הראשיות בסיפור) ומטאטא הקסמים. הוא אפילו הביא לי שני ציורים במתנה! גם ציורים, גם קליפות בוטנים וגם דיסקים בחינם! זאת בהחלט עבודת החלומות!
-פיסקה חדשה-
יש שיר ממש יפה עכשיו בדיסק שאני שומע ואולי זה באמת הזמן לספר על השחרור שלי מהצבא. השחרור שלי מהצבא הזכיר בעיקר קומדיה אמריקאית גרועה. זה היה בתקופה שכולם היו עסוקים בשטויות נגד ההשתמטות ואני הייתי בגימלים נפשיים חושב אם כדאי לי לצאת מהצבא או לא. היו מצבים שאמרתי לעצמי "זהו! אני הולך לצאת! מה כבר יכול לקרות לי? כולם יקבלו אותי!" ואז הייתי רואה בטלוויזיה כתבה על זה שאסרו על עברי לידר להופיע בעיר מסוימת כי הוא משתמט.
-פיסקה חדשה-
השירות שלי בצבא לא היה במיוחד כמו קומדיה אמריקאית גרועה. היה בו אולי רק קטע אחד שהתקרב לזה וזה שכשהמפקד שלי ביקש ממני להכין קפה למפקד שלו ובטעות הכנסתי לשם סוכר מצנצנת שהיו בתוכה נמלים.
-פיסקה חדשה-
זה מצחיק כי רוב האנשים שיקראו פה בטח כבר יודעים הכל ולא צריך להשלים בשבילם פערים, אבל זה נראה לי חשוב.
-פיסקה חדשה-
כל הקטע הזה עם הי' בפיסה חדשה קצת מטופש. פשוט בשלב מסוים כשכתבתי את הבלוג הזה שכחתי איך צריך באמת לכתוב "פסקה" והתחלתי לכתוב אותה עם י'. אחר כך פשוט שמרתי על זה. בפוסט הזה רציתי לשמור על כל מיני דברים כאלה כמו הפיסקה חדשה המטומטמת הזאת או עצם העובדה שכיניתי את כולם ידידים בזמנו, למרות שהפוסט עצמו לא מזכיר במיוחד את הפוסטים של אז. גם לא בטוח כמה הוא יצא מצחיק. למה לשמור על כל הדברים האלה? ככה, כדי שתהיה עקביות כלשהי אני מניח. וכי זה משעשע אותי.
-פיסקה חדשה-
כתוב שיש לי 28 מנויים. אני מניח שרוב הכתובות אי מייל שמופיעות שם כבר לא קיימות. מעניין מי באמת יכנס לפה ואיך הוא יגיב אם הוא יקבל הודעה על עדכון. מעניין מה הוא עושה עכשיו. מעניין מה יחשוב לפה מישהו שיכנס לבלוג הזה דרך התפריט הראשי או משהו. אני זוכר שבזמנו הרבה אנשים לקחו את הכפתור עם החיה החמודה לבלוג שלהם. אולי הוא יחשוב שאני העתקתי מהם. אותי לבלוג בית המשפט. זה נורא מורכב כל הסיפור הזה. או שאולי הוא לא מורכב בכלל אבל אני לא מסוגל לקלוט אותו כמו שהוא. לא יודע.
-פיסקה חדשה-
כל הרעיון של העדכון פה עלה אתמול באוטובוס עם זלטה, כששנינו עמדנו להקיא את הקרפ (היא את הגלידה). זלטה אמרה שזה יכול להיות נחמד לעדכן. שנינו הסכמנו אבל שזה לא יקרה. אחר כך הלכנו לישון ודי שכחתי מזה עד שפשוט ממש שעמם לי הבוקר. לא נראה לי שנאי אמשיך עם זה אבל נראה לי שזה היה די בריא לכתוב את הכל. זה מצחיק לכתוב ככה בבלוג הזה. אבל זה בלוג מצחיק. אילי אילי.
-פיסקה חדשה-
לא נראה לי שממש סיפרתי כל מה שרציתי לספר אבל זה כבר שבעה עמודים (אני יודע, בעיקר רווחים ופיסקות חדשות, אבל עדיין..) אז לא נראה לי שאני אמשיך. אני רק אזכיר לעצמי שאני גם לומד באוניברסיטה הפתוחה מבוא למקרא ומקווה ללמוד באוניברסיטה אמיתית שנה הבאה.
-פיסקה חדשה-
זהו. נראה לי. צריך ללכת לעבוד עוד מעט.
אם כבר נוסטלגיה, שמשי צריכה לעדכן את הבלוג של קורט קוביין שוב!
בבי
רוני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
