התקופה הזאת בה אנו נמצאים זאת התקופה הכי מעצבנת בשנה בעיקר בגלל העובדה שהיא התקופה שלפני סילבסטר. דבר זה מוביל לכך שלא ניתן לנהל שיחה נורמלית עם אנשים בלי שתקפוץ פתאום השאלה "אז מה אתה עושה בסילבסטר?" שבדרך כלל גם תלווה בשאלות "למה אתה לא עושה כלום בסילבסטר? ו"אתה רוצה לעשות משהו בסילבסטר?" וכדי לסיים את השיחה באופן אופטימי, עם הפנים לעתיד נזרקת גם השאלה "אז אולי תעשה משהו בסילבסטר?"
-פיסקה חדשה-
השנה, כדי להקדים תרופה למכה הכל כך צפויה הזאת, החלטתי לנסות להכניס לשיחות כמה שיותר פעמים את השאלה "אז מה אתה עושה בסילבסטר?" מתוך אמונה שעצם העובדה שאני אשאל את השאלה קודם תיתן לי עמדת כוח, ובכך תנטרל אפשרות הצד השני לשאול את אותה השאלה.
כמובן שרעיון זה התגלה כאדיוטי לחלוטין. מסתבר שכשאני שואל את מישהו את השאלה "מה אתה עושה בסילבסטר?" מנגנון מיוחד במוח שלו מקטלג אותי בצורה אוטומטית כאחד מהאנשים שמתעניינים במה שקורה בסילבסטר ומכך הוא מרגיש שרצוי ואף צריך לשאול אותי בחזרה מה אני עושה בסילבסטר.
-פיסקה חדשה-
בגלל הסיבות שפירטתי בפיסקאות הקודמות בבקשה על תענו לי על הכותרת.
תודה.
-פיסקה חדשה-
אני חושב שלא עידכנתי במשך שישה חודשים, מה שמוביל אותי לשאלה אם מישהו באמת קורא פה.
-פיסקה חדשה-
הסיבה לכך שלא עידכנתי בכל הזמן הזה היא די דבילית למען האמת.
לפני שנה בערך קיבלתי זימונים להצטרף למשלחת של תלמידים לגרמניה. בהתחלה ממש לא רציתי להצטרף למשלחת, אבל מתוך נימוס הבעתי את הסכמתי להשתתף, מתוך מחשבה שהעניין ישכח ושאין שום סיכוי שבעולם שהוא יתפתח.
-פיסקה חדשה-
כמובן שהעניין התפתח, וחודש אחרי הוזמנתי ללכת שפגישה הראשונה מתוך שמונה עשרה שאמורה להכין את התלמידים לנסיעה למשלחת.
מתוך נימוס הלכתי לאותה פגישה מתוך מחשבה שכל העניין לא יתפתח למעבר לפגישות האלו, כי איזה גרמנים ירצו לקבל כמה ישראלים רעשניים אליהם הביתה, במיוחד אם זה מותנה בהגיעם לישראל לאחר מכן.
-פיסקה חדשה-
כמובן שזה המשיך להתפתח והפגישות המשיכו והמשיכו. במהלך הפגישות הבנתי יותר ויותר כמה שאני לא רוצה ללכת לאותה משלחת. בשלב הזה החלטתי לחשוב על דרך לצאת מהמשלחת ולהשאר מנומס ואדיב. הרעיון שעליו חשבתי הוא לספר לרכזת המשלחת על הבעיות הגופניות שלי, שפוברקו על ידי ועל ידי אמא שלי לשיעורי ספורט שונים בחיי וגם לצבא הממשמש ובא. הרכזת אמרה שאין בכך שום בעיה ושאני יוצא בכל מקרה.
אני חושב שכל מישהו במצבי היה מתעצבן.
אני, במקום זה, נכנסתי לפאניקה.
-פיסקה חדשה-
אחרי כמה ימים של פאניקה התחלתי לנסות לחשוב על כל הטיול באופן חיובי, אחרי הכל זה טיול ואני אדיוט שאני אוותר על טיול לגרמניה. החשיבה הזאת קצת שיפרה את מצבי לזמן מסוים.
-פיסקה חדשה-
בערך שבוע אחרי כן התקשרה לאמא מישהי מהעיריה והודיעה לה שבמצבי הבריאותי העיריה לא מאשרת לי לצאת למשלחת.
כמובן ששמחתי מאוד, שכן יצאתי מכל המשלחת הזאת בלי לצאת חרא אפילו פעם אחת.
אחרי יומיים התברר לי שהרכזת משלחת הרגישה ממש רע עם זה שלא מאשרים לי לצאת למשלחת למרות שאני כל כך רוצה לצאת אליה, ולכן נלחמה עם העיריה עד שאישרו לי לצאת.
בשלב הזה שוב נכנסתי לפאניקה
-פיסקה חדשה-
בסוף יצאתי למשלחת לגרמניה.
הגרמנים גם הגיעו לכאן.
-פיסקה חדשה-
בסופו של דבר הייתי אדיוט.
-פיסקה חדשה-
בכל מקרה, בגלל שלאורך כל תהליכי המיון למשלחת לא האמנתי שהיא תצא לפועל, דחיתי ודחיתי את מלאכת הכתיבה על מה שעבר לי על המשלחת, מה שגרם לכך שבסוף, אחרי שכבר חזרתי מגרמניה, הייתי צריך לכתוב פוסט שמסכם חצי שנה. לכן, מתוך עצלות דחיתי את הכתיבה שוב ושוב עד שלבסוף ויתרתי על הרעיון מתוך מחשבה שזה יהיה ממש אדיוטי לכתוב פוסט על חצי שנה. לכן הפסקתי לעדכן.
-פיסקה חדשה-
כמובן שבפיסקאות הקודמות סיפרתי סיפור של חצי שנה.
-פיסקה חדשה-
הרעיון לחזור ולעדכן עלה לי לפני שבוע בערך אבל וויתרתי עליו מתוך מחשבה שאין לי מה לכתוב. להפתעתי אתמול, כשהייתי באמבטיה עלו לי המון רעיונות על מה לכתוב ולכן החלטתי לעדכן שוב.
מיותר לציין ששכחתי את כל הרעיונות שעלו לי אתמול באמבטיה.
-פיסקה חדשה-
בחודש האחרון הגיע למשחתינו חבר חדש- מכשיר כושר שקיבלנו במתנה מאיזו חברת עבודה של אמא. המכשיר נראה כמו שילוב משונה מאוד בין סד עינויים לקרש גיהוץ והוא ממלא את כל המרפסת שלנו.
-פיסקה חדשה-
ברגע שמכשיר הכושר הגיעי לביתינו הוא החל לקחת את כל תשומת הלב. אמא אבא ואחותי התאספו סביבו נפעמים ונרגשים, כשהם מנסים לשווא להרכיב אותו כמו שצריך. והם אף התרגשו יותר כשהמכשיר סופסוף הורכב כמו שצריך.
לכל אחד מבני המשפחה היתה סיבה אחרת להתרגש כל כך מהמכשיר המופלא:
אבא התרגש בגלל שסופסוף הוא יוכל להעמיד פנים שהוא עושה כושר, בלי שיצטרך לצאת החוצה לפארק.
אחותי התרגשה בגלל שסופסוף יש לה מתקן ספורט מגניב בבית באמצעותו היא תוכל להוכיח שהיא טום בוי ספורטיבית מגניבה.
אמא התרגשה בגלל שהיא החליטה שעליה לשמור על כך שאחותי לא תוכיח באמצעות המכשיר שהיא טום בוי ספורטיבית מגניבה מתוך התפיסה שגיבשה לעצמה, שאם אחותי תשתמש במתקן היא תתעייף ואז היא תמות.
-פיסקה חדשה-
מאז שהגיע המכשיר הביתה המצב הוא פחות או יותר כזה: אחותי זנחה אותו אחרי יומיים וחזרה להסתגר בחדרה כשהיא שומעת מוזיקה קשוחה ועמוסת דיסטורשיין.
אמא נרגעה מהעובדה שמעכשיו לא תצטרך יותר לדאוג מכך שאחותי תמות מאפיסת כוחות מהמכשיר , ושדאגותיה היחידות שנשארו לה הן שתדאג לאכול כל שלוש שעות שמא תאבד סוכר, שלא תעשה פירסינגים מסוכנים שמא תאבד דם, שלא תעשה ראסטות שמא יהיו לה כינים ושלא תשמע יותר מדי מוזיקה עמוסת דיסטורשיין כדי שלא תפגע באוזניים שלה.
אבא נשאר נאמן למכשיר והפך את השימוש בו לטקס קבוע.
כל יום אחרי שחוזר העבודה הוא הולך למרפסת ועושה שתי כפיפות על המכשיר, מתנשף בכבדות ואז אומר "אני ממש עושה כושר" או "אני מרגיש את השרירים שלי".
-פיסקה חדשה-
הנאמנות של אבא למכשיר די מפליאה אותי, במיוחד בגלל העובדה שבפעם הראשונה שהוא ניסה להשתמש בו הוא טען בטון מתנשף שקשה לו להשתמש במכשיר כי הוא יוצר בשביל אנשים עם ידיים ארוכות יותר.
-פיסקה חדשה-
כמו שסיפרתי קודם, ובטח גם בפוסטים קודמים, אחותי נמצאת בשלב בו היא בטוחה שהיא פריקית מגניבה שרוטה וקשוחה ביותר. בזמן שלא כתבתי פה היא הספיקה לקנות סקייטבורד, בו היא לא השתמשה עד היום מחוץ לכותלי הבית, לסגוד לאנשים עם חולצות של להקות מטאל במפגשי פורומים שונים, למלות את החדר בתמונות הלקוחות מרוקי, להחליט שהיא רוצה ללכת לרוקי, לצעוק על אמא על זה שהיא לא מרשה לה ללכת לרוקי, להסתגר בחדר ולשמוע את הפסקול של רוקי בזמן שהיא זועמת על זה שההורים של כולם מרשים ללכת לרוקי חוץ מאמא, להתחבר עם כל סנטריסטית בכיתה ט' ומעטה, להצטרף לפורום פאוור מטאל, לצאת מפורום פאוור מטאל, להוריד אלפי להקות רוק סקייטרים שנחשבות לנורא מגניבות.
-פיסקה חדשה-
כמובן שאחותי, כפריקית קשוחה במיוחד, לא תסתפק בלהקות סקייטרים בלבד, היא צריכה גם לדאוג לשמור על פוזה איכותית ולכן היא שומעת להקות שנחשבות לקלאסיקות כמו גאנזנרוזס (המכונים "גאנז"), הדורס, המי ולד זפלין.
אותן להקות הן במקרה גם הלהקות השנואות עלי ביותר בעולם כולו (במיוחד לד זפלין ו"גאנז"), דבר הגורם לי להתרחק מחדרה כמה שאני יכול כדי שחס וחלילה לא אצטרך לשמוע שוב את don't you cry tonight או איזושהי הפלצה של לד זפלין.
-פיסקה חדשה-
כמובן שכמו כל אחות טובה אחותי נוהגת לעצבן אותי ולהשמיע שוב ושוב הפלצות של לד זפלין ואת don't you cry tonight.
-פיסקה חדשה-
בשבוע שעבר היה טיול שנתי. אני לא הייתי בטיול השנתי. במקום הטיול השנתי העדפתי לנסוע עם ידידי ליאור לחיפה, להפגש עם ידידתי סשה בבית שמש ולשחק משחקי תפקידים מגניבים עם ידידי דוגי וכצה. בסך הכל נורא נהניתי משבוע שעבר. החשש היחיד שהיה לי היה שבגלל שכבר שילמתי על הטיול השנתי אני לא אקבל את כל הכסף בחזרה.
תארו לכם כמה שמחתי כשנכנסה המזכירה של בית הספר אל הכיתה לפני יומיים כדי להודיע לי שברוב חוצפתי נסעתי לטיול השנתי בלי לשלם עליו.
-פיסקה חדשה-
זהו, אני חושב. אני לא בטוח שאני אמשיך לעדכן כאן, אבל בינתיים נחמד לי.
-פיסקה חדשה-
אני תוהה אם מישהו יקרא את זה בכלל
מרינה היא שמיטלר
בבי
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
