קצת עצוב שזה הפוסט הראשון שלי בבלוג, אבל לדעתי העניין לא סובל דיחוי וגם ככה לא התכוונתי לכתוב "קצת עליי" כי זה דביק וסתם מעצבן לקרוא. תכירו אותי אם תקראו עליי.
כולנו יודעים מה קרה אתמול בלילה, ועוד כמה שנים אני בטוחה שנוכל לשבת ולהיזכר איפה היינו כשהמעשה הזה קרה...
אבל מה שבעצם הביא אותי לכתוב על המקרה הזה זאת העובדה הפשוטה שקראתי עכשיו כתבה (בmsn למי שמעוניין) על העבודה הקשה שמצנזרי התגובות עשו אתמול כדי להגביל את כמות התגובות שדווקא עודדו את המעשה וקראו להמשך ההריגות של "המתחנגלים".
אולי כדאי שאני יגיד שאני אף פעם לא ביקרתי במקום, אין לי חברים גאים ולא היה לי מושג איפה המקום נמצא עד אתמול בלילה,אבל דבר אחד אני יודעת- זה לא עניינו של אף אחד מה השני עושה במיטה.
מה שאנשים נוטים לשכוח הם שהומואים ולסביות לא שונים מאיתנו- יש להם משפחה, חברים, עבודה.
הדבר היחיד שמבדיל אותם מאנשים שהם לא גאים זה העובדה שהם מעדיפים לבלות לילה עם בני אותו מין מאשר עם המין השני. זהו.
להרוג מישהו על סמך העובדה שמה שהוא לעשות במיטה שונה ממה שאתה עושה, אומר בעצם שכל אחד שאוהב סאדו מאזו, או כל אחד שאוהב, לא יודעת, להכניס אביזרים למיטה, הוא שונה ולכן צריך למות.
הפרימיטיביות של אנשים הורגת אותי. ולחשוב שהייתי מספיק נאיבית להאמין שבגלל שאנחנו במאה ה21, אנשים יבינו שלא מדובר במחלה או בסטייה, אלא בהעדפה מינית, שלא קשורה אלינו בשום אופן.
אני מקווה בלב שלם שהאיש שהפסיק את החיים של שני צעירים והביא נזק וצער למשפחות ולאנשים יקבל את העונש שמגיע לו.
יהי זכרם ברוך של שני הצעירים, וכל תנחומיי למשפחות ולחברים, ובכלל לקהילה ההומו-לסבית שספקגה מהלומה קשה ולא הוגנת אתמול בלילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
