החיים בלעדייך

מחר אני טסה, מלאה בציפיה, פחד וחוסר וודאות.

אני לא מפחדת להרגיש, אני לא מפחדת לבכות אני פשוט מקווה שאני ייצא מזה ויוכל לישון בלילה שזה לא יהיה יותר מידי בשבילי

מזה אני מפחדת.

אני מקווה שאני ילמד ויחזור שונה מתiקנת עם מחשבות ודברים לשנות בי ובחיים שלי, להפוך אותם לטובים יותר, להעריך מה שיש לי:

חברים אהבה משפחה (מפורקת ושבורה) אבל משפחה, זה מה שיש, תמיד יש אנשים במצב יותר גרוע.

אבל מה שמדהים זה אנשים שהיו במצב יותר גרוע ועכשיו נמאצים במקום טוב, אנשים שהתגברו על הקשיים ושיקמו את חייהם, שגדלו בעולם אכזרי, היו רדופים וחסרי שום בטחון ואלו שהיה להם מזל, וניצלו, מצאו את מקומם והקימו משפחה ופשוט לא וויתרו נלחמו בכל כוכם!

אני פשוט מעריצה אותם,

מקווה שאוכל לשאוב כוחות מהמסע הזה...