החיים בלעדייך

הימים האחרונים היו די קלים, נעימים, בעלי אופטימיות הרבה יותר מהרגיל,אני מנסה באמת להרגיש טוב חיפשתי הרבה זמן את ההרגשה הזאת והצלחתי.

אולי זה בגלל שהימים היו סתם טובים, בגלל מחוות שונות שנתנו לי כל מיני אנשים, אולי בגלל התגובות בבלוג, ההתייחסות אליי לכאב שלי, הרגשתי כמה ימים

זהירים שאני לא בלתי נראית, אולי בגלל זה הרגשתי יותר טוב.

אולי זה בגלל שהתחלתי לרוץ, זה משחרר לי הרבה קיטור, העצב נישאר, הכאב תמיד מורגש, אבל משום מה הרגשתי חזקה, שאין לי גבולות ושכל דבר אני יכולה לנצח.

ליתר שינוי יש לי תקוות, תקוות חדשות לשנה החדשה, תקווה שאני ימצא טיפול שבאמת יעזור לי שיוציא אותי מהמעגל הזה שמדכא אותי כל פעם מחדש, שאני ירגיש עצמאית, שאני יכולה להיות מאושרת לבד, בעד עצמי בלי קשר למה שקורה סביבי , שאף אחד לא יחטיב לי את מצב רוחי.

גם הבלוג הזה נתן לי קצת תקוות, גיליתי שיש משמעות לדברים שאני כותבת שזה עושה משהו לאנשים שקוראים, מספיק אפילו הדבר הכי קטן, העיקר שיזיז למישהו מה עובר עלי, ברור לי שאחרי זה הבן אדם הזה שקרא את מילותיי לא ממשיך לחשוב על זה אבל זה מספיק לי שיש לי את המקום הקטן הזה שלי שאני יכולה להיות בו אני, בלי לפחד לאמר הכל וגם לקבל תגובה, יחס.

אחת המשאלות הכי גדולות שלי זה שאני ימצא מישהו, בערך בגילי, שיבין אותי, בלי מילים, אח או אחות כמוני, אני בטוחה שכשאני ימצא את המישהו הזה שאני יוכל להתחבר אליו, אח שכול כמוני אני ימצא הרבה שלווה ביחד איתו, הבדידות תתפוגג ואני ירגיש שייכת.

כן, יש לי חברים, הרבה מהחברים שהיו אכזבו אותי ואולי עם חצי מהם כבר ניתקתי את הקשר מרצון, אבל נישארו לי החברים האמיתיים שבאמת אכפת להם, ואני יודעת שזה נכון, שהם רוצים לעזור, והם גם מצליחים במידה מסוימת אבל יש גבול מסויים שאותו הם לא יכולים לעבור, הם יכולים לעשות הכל אבל כשזה מגיע להזדהות והבנה, הם יכולים רק לנסות ולרוב האנישם זה לא יצליח כי זה בלתי אפשר גם הבן אדם בעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה מאוד לא יכול לתאר ולהין באמת את ההרגשה של אובדן, כל עוד הוא לא חווה אותה על בשרו, ופה מתחילה הבעייה שלי, ופה נוצרת הבדידות.

אז אח או אחות יקרים אם אתם נמצאים פה בין מילותי, קוראים ומבינים את כאבי ותסכולי, אנא אל תהססו לשתף אותי בכך, אני ימצא בכך נחמה עצומה...!