החיים בלעדייך

הימים האחרונים היו די קלים, נעימים, בעלי אופטימיות הרבה יותר מהרגיל,אני מנסה באמת להרגיש טוב חיפשתי הרבה זמן את ההרגשה הזאת והצלחתי.

אולי זה בגלל שהימים היו סתם טובים, בגלל מחוות שונות שנתנו לי כל מיני אנשים, אולי בגלל התגובות בבלוג, ההתייחסות אליי לכאב שלי, הרגשתי כמה ימים

זהירים שאני לא בלתי נראית, אולי בגלל זה הרגשתי יותר טוב.

אולי זה בגלל שהתחלתי לרוץ, זה משחרר לי הרבה קיטור, העצב נישאר, הכאב תמיד מורגש, אבל משום מה הרגשתי חזקה, שאין לי גבולות ושכל דבר אני יכולה לנצח.

ליתר שינוי יש לי תקוות, תקוות חדשות לשנה החדשה, תקווה שאני ימצא טיפול שבאמת יעזור לי שיוציא אותי מהמעגל הזה שמדכא אותי כל פעם מחדש, שאני ירגיש עצמאית, שאני יכולה להיות מאושרת לבד, בעד עצמי בלי קשר למה שקורה סביבי , שאף אחד לא יחטיב לי את מצב רוחי.

גם הבלוג הזה נתן לי קצת תקוות, גיליתי שיש משמעות לדברים שאני כותבת שזה עושה משהו לאנשים שקוראים, מספיק אפילו הדבר הכי קטן, העיקר שיזיז למישהו מה עובר עלי, ברור לי שאחרי זה הבן אדם הזה שקרא את מילותיי לא ממשיך לחשוב על זה אבל זה מספיק לי שיש לי את המקום הקטן הזה שלי שאני יכולה להיות בו אני, בלי לפחד לאמר הכל וגם לקבל תגובה, יחס.

אחת המשאלות הכי גדולות שלי זה שאני ימצא מישהו, בערך בגילי, שיבין אותי, בלי מילים, אח או אחות כמוני, אני בטוחה שכשאני ימצא את המישהו הזה שאני יוכל להתחבר אליו, אח שכול כמוני אני ימצא הרבה שלווה ביחד איתו, הבדידות תתפוגג ואני ירגיש שייכת.

כן, יש לי חברים, הרבה מהחברים שהיו אכזבו אותי ואולי עם חצי מהם כבר ניתקתי את הקשר מרצון, אבל נישארו לי החברים האמיתיים שבאמת אכפת להם, ואני יודעת שזה נכון, שהם רוצים לעזור, והם גם מצליחים במידה מסוימת אבל יש גבול מסויים שאותו הם לא יכולים לעבור, הם יכולים לעשות הכל אבל כשזה מגיע להזדהות והבנה, הם יכולים רק לנסות ולרוב האנישם זה לא יצליח כי זה בלתי אפשר גם הבן אדם בעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה מאוד לא יכול לתאר ולהין באמת את ההרגשה של אובדן, כל עוד הוא לא חווה אותה על בשרו, ופה מתחילה הבעייה שלי, ופה נוצרת הבדידות.

אז אח או אחות יקרים אם אתם נמצאים פה בין מילותי, קוראים ומבינים את כאבי ותסכולי, אנא אל תהססו לשתף אותי בכך, אני ימצא בכך נחמה עצומה...!

אח יקר שלי, שוב, היום יש לך יום הולדת, ואתה לנצח תישאר בן 20....

אוהדי, קשה לי לדמיין שעוד 3 שנים אני יהיה בגילך ואני עוד יגדל ויעבור אותך, הרי תמיד היית גדול ממני ב4 שנים.

אבא חשב מה היית רוצה מתנה ליום הולדת ואתמול הוא אמר שהוא בטוח שהיית מבקש מחשב חדש, מתנה גם לחג וגם ליום הולדת.

אני מצטערת שאני לא יכולה להיות איתך היום, פשוט אני במעלות אצל הדודים, ביקרתי אותך בבית הקברות ביום רביעי, זה בכלל אתה שם? אתה מרגיש את הנוכחות שלנו שם? כי אני לא, אני לא מרגישה אותך שם אני באה כי אני יודעת ששם גופך קבור.

אני מרגישה אותך בכל מקום אחר אבל לא שם, בשבילי אתה הרבה יותר ממצבת אבן.

אני מקווה שטוב לך ושאתה מאושר שם למעלה כי פה למטה בשבילי זה גיהנום, אם רק תיתן לי סימן, שאתה פה, שיש חיים מעבר למוות הזה, אני יבוא אחרייך לאיפה שאתה!!

אתמול בחג היה נחמד, ניראלי שהמוח שלי היה שוב בהכחשה, כאילו סתם בחג הזה לא הגעת כי היית עם חברים או נסעת לאנשהו, מישהו התקשר ומסר חג שמח וישר המוח שלי התעורר וכמעט שאלתי אם זה אתה, ואז שוב כמובן הרגשתי טיפשה...

לא משנה כמה שנים יעברו אתה תישאר האח הגדול שלי ואני האחות הקטנה והבעייתית בת 16.

מצאנו עוד קלטות שלך עם החברים שלך עושה שטויות, שהיית ממש קטן נדמה לי שבן 14, אני זוכרת איך סיפרת לי שאתם מצלמים עם המצלמה של אבא ואמרת לי לא לגלות, מי ידע שהיום הצילומים האלה יהיו כל כך יקרי ערך, זה מה שנשאר לנו ואתה כל כך חי שם שזה מתעתע במוחי ובנשמתי, אינני יכולה לקלוט שאתה לא פה.

זה היה בתקופה הטובה שלנו, לפני שאמא ואבא התגרשו, ונפרדנו לשנתיים שבהם לא היית באמת חלק מחיי, לעולם אני לא יסלח לאמא על זה, על כך שלקחה אותנו וברחה ממך ומאבא, אחרי זה שחזרנו היחסים בינינו היו פחות טובים ואני לא יכולה לסלוח גם לעצמי על כך. הלוואי שהייתי יכולה לתקן ולהיות אחות יותר טובה בשבילך, מנחם אותי שבתקופה האחרונה כן קצת התקרבנו יותר.

אני מאמינה שלך טוב עכשיו ואנחנו פשוט צריכים לסבול ולשלם את המחיר הזה, בגלל טעות של מישהו אחר, אין לנו ברירה אחרת, לפחות אתה נמצא במקום יותר טוב מהעולם הזה. אני מאחלת לך שתצמח ותפרח בעולם הבא ושתהיה מוגן מכל רע.

אני יודעת שפה בעולם הזה היה לך קשה והתמודדת עם הרבה בעיות וקשיים, אני מרגישה שאני במקומך צריכה להילחם בכל הדברים האלו שפגעו בך, בקשר שהיה לך עם אמא, גם אני צריכה להתמודד עם הדברים אלה, ואתה שתקת, אבל אני ידבר בשביל שנינו!! אני בטוחה שאתה מבין שהיא לא באמת התכוונה לפגוע בנו, אלא שיש לה בעיות עם רגשות והיא לא יודעת איך להתמודד עם זה, אבל היא משתפרת ומנסה כל יום ומצטערת נורא על איך שנעשו הגירושים ועל איך שזה פגע בנו!

אני כל כך מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך, אין מילה שיכולה לתאר כמה שזה עצום

יום הולדת שמח...

מחכה לראותך...אחותך הקטנה

זה יותר מידי, לדרוש, לבקש, במדינה שלנו שהמוות של יקירינו יהיה נחשב, משמועתי בעולם הזה, שהרוצח ישלם את המחיר

יותר מידי לצפות שלמישהו יהיה אכפת באמת ובתמים ממני

החלטתי להפסיק עם הפסיכולוגית, אני יודעת שאניי משלמת לה כסף והיא לא אמורה לעשות את העבודה שלה בחינם

אבל בכל זאת, רציתי להרגיש שטיפה אכפת לה ממני שתקבע איתי פגישות גם אם אני לא מתקשרת

ואני התקשרתי והיא אמרה שתחזור אליי וכבר חודש עבר, כיאלו היא לא שמה לב שהיא כבר לא מטפלת בי?

זה יותר מידי לבקש לקבל יחס חם? למרות שאני משלמת לה כסף, עדיין יכול להיות לנו איזשהו קשר

של מטפלת ומטופל אפילו את זה אין לי...

אפילו לבנאדם שאני משלמת לו כסף כדי שיעזור לי, אפילו הוא לא מתנהג כאילו אכפת לו

אז למה שחברים כן?

למה שהמדינה המטומטמת שלנו תיקח אחריות על אותם נהגים? מה הבעיה להכניס אותם לכלא?

למה הוא לא לקח חיים? לפי מיטב ידיעתי אח שלי מת...כן כן למרות שאני לפעמים מתקשה לקבל זאת

אני מבינה שהוא מת, אבל בפנים המוח שלי לא קולט את זה ובגלל זה בחלומות הוא עוד פה

ולפעמים אפילו ביום יום אני חושבת כאילו אני עומדת לראות אותו עוד מעט ולהגיד לו משהו שניראלי שהוא יצחק ממנו

אבל תכלס, במציאות הוא לא פה, לי זה קשה לקלוט, אבל כל מי שמסביב יודע וגם המדינה , שאח שלי כבר לא בחיים

אז למה הנאדם שהרג אותו חופשי? למה אני צריכה לראות בטלויזיה את כל העברייני תנועה האלה שלקחו חיים

וצוחקים לאותם משפחות הרוסות בפרצוף!?!? זה לא הגיוני זה לא נתפס לי שלא עושים כלום, זה רצח בדיוק כמו כל דבר אחר

איך זה שנותנים להם להמשיך להרוג אנשים אחרים איך?!?!

שמישהו יסביר לי...למישהו יש סיבה מוצדקת למה שמתחולל במקום האיום הזה?

באמת שאני מרגישה שאנ בתוך גיהנום...

איזה סיבה יש לי לחיות? אם אני יודעת שבכל רגע יכולים לקחת לי את החיים, ולהרוס חיים של אנשים אחרים

ואף אחד לא יעשה עם זה שום דבר? איזה?

באמת..אני יודעת שהקטע הזה קצת מוזר אבל זה מה שאני מרגישה...

מה אני יכולה לעשות?

התייאשתי...