הבלוג של יול השניה |
כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2009
לכתוב פוסט.
כי זאת דרך הרבה יותר טובה לנצל את הזמן מאשר לראות חבורה של דוגמנים סוג ד' שסוף סוף, אחרי מספר פרקים מוגזם בעליל, הגיעו לפרק האיחוד וכעת אנחנו צופים בהם מתקלחים ארוכות, תוך כדי פרשנות כמובן. מה ששבר אותי סופית היתה תצוגת האופנה המאולתרת של בנות האי, לובשות שמלות שאני אמורה להאמין שהן הביאו מהבית. יכול להיות שהייתי יותר סלחנית אם לא הייתי בעיצומה של צפיה בעונה האמריקאית המרתקת. גשם שוטף יורד כבר ימים רצופים ללא כל הפסקה על המתמודדים האמריקאים, שנאלצים לבצע אתגרים כשהם רטובים, קופאים מקור ומנופפים באצבעות אפורות וקמוטות ממים אל מול המצלמה. לראשונה מזה זמן רב (אם לא לראשונה בתולדות התכנית האמריקאית) הסתיים הפרק ללא הדחה. בכל זאת אחד המתמודדים כמעט מת מתשישות ומקור, אז בואו נחוס על כל השאר ונשאיר אותם תחת השמיים הפתוחים עוד שלושה ימים. בטוח יהיה מעניין.
אגב, כמה ימים אחרי שהסתיימו צילומי העונה האמריקאית הנכחית של "הישרדות" נשטף האי עליו צולמה התכנית. מה שחוו המתמודדים היה, כנראה, הסנונית הראשונה שבישרה את ההפך הגמור מהאביב (שזה אולי אחד המשפטים היותר פלצנים שנכתבו בתולדות הבלוג).
יש לי גבר חולה בבית והוא לא שותה תה. זה גורם לי להרגיש מאוד חסרת תועלת. אני מפצה את עצמי על ידי שתיית כמות כפולה ומכופלת בעצמי. אולי קוקטייל של תה ירוק על כל סוגיו יחד עם כמויות מוגזמות של אבקת קינמון וג'ינג'ר יותירו אותי בריאה? אולי החורף אני אהיה חולה כמו רוב האנשים- רק פעם אחת? לכל היותר פעמיים?
וביום שני בבוקר קמתי כמו שלא קמתי מזמן: שטופת חרדה.
תרגול עצמי שוטף עזר לי להפטר כמעט לגמרי מן ההרגל הקלוקל של לחשוב על עבודה ומשימות לביצוע בעודי במיטה. זה תמיד יראה יותר מלחיץ מבין הסדינים, ובכל זאת- יום שני, שש וחצי בבוקר, השעון של החבר מעיר אותי להתקפון חרדה קצר שאחריו אני חוזרת לישון וחולמת חלום שכל כולו עצבות לא מוסברת וקמה לבוקר שכל כולו עצבות לא מוסברת. ותוך כדי נסיון לעבוד ולתפקד ולהתעודד(כי למה פתאום עצבות, בעצם?) אני מחוברת לישראבלוג כל הזמן. מגיבה בזמן אמת, מקבלת תגובות. לווא דווקא שיחות תמיכה. ממש לא. להפך- הא ודא וחתולים. ודווקא זה מה שעשה לי טוב.
ואת כל זה אני אומרת כדי לבשר בשורה מיותרת (כי מי שקורא כאן כבר יודע מן הסתם, אבל אני מתרגלת חגיגיות ורשמיות בכל זאת) שהבלוג שוב פתוח לכל דורש.
בלוג סגור זה לא כיף. לא כיף בכלל.
הולכת למיטה מוקדם היום, בתקווה לקרוא הרבה. גבר קודח וסובל לצידי ו"אלגנטיות של קיפוד" בידי. אני נרדמת מהר מידי לאחרונה. אתמול, למשל, נרדמתי בדיוק באמצע שהגיבורה הראשית היתה בשירותים. בעינים מזוגגות עוד הספקתי לקרוא שתוך כדי הדחת המים היא שומעת את זה:
קמתי בבוקר והקטע התנגן לי בראש. כשנזכרתי בסצינה היא נראתה כה הזויה בעיני שהייתי צריכה לעיין בספר רק על מנת לוודא שלא חלמתי את הקטע הזה.
אין מה לומר- קימה עם מחשבות על ספר לוקחת בענק קימה עם מחשבות על מיילים וטלפונים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
