הבלוג של יול השניה |
כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2009
פוסט של יום חולין
לרגע קצר בצהריים הרגשתי כאילו יש רעידת אדמה.
המטבח שלנו נהיה קצת צפוף לאחרונה. משהו שקשור למתנות חתונה מצד אחד ולדברים שקיבלנו בירושה- מצד לגמרי הפוך.
ככה מצאתי את עצמי עומדת ליד מכונת כביסה מטרטרת ורועדת (כי כדאי לנצל את השמש ולתלות) שעליה מיקרוגל מואר ומזמזם (כי אמנם שמש אבל אני לא מוותרת על כרית חימום) שעליו קומקום שמחמם מים לתה ירוק, שלצידו טוסטר שצולה את שניצל התירס בן 100 הקלוריות ליד כיריים שעליהן מבעבעת שקשוקה שופעת עגבניות ונטולת שמן (כי אחרי כל סעודות החתונה ובודפשט וחנוכה- תה ירוק וארוחת צהריים דלת קלוריות נראים כמו בחירה תזונתית נכונה), והכל רעד וטרטר ושקשק סביבי עד כדי כך שיצאתי החוצה למרפסת במיוחד בשביל לבדוק שהעולם עדיין עומד יציב במקום.
והשמש הנהדרת הזאת, שהאירה אתמול והיום וחיממה בלי תנאים ובלי טיזינג ונתנה לי לאוורר סוף סוף את הבית, הזכירה לי כמה אני בן אדם של קיץ וכמה כל החורפיות והסגריריות הזאת יפה בעיני רק בתיאוריה ובשירים.
ואם בימים האחרונים היתה לי הרגשה שאני נגררת מדבר לדבר ושוקעת ומאבדת רעננות הרי שהיום נשמתי שוב: החלונות הפתוחים והבית שנוקה והניירת שנזרקה עשו את שלהם ואני יושבת על יד השולחן המסודר שלי ועובדת קצת ומשוטטת קצת והולכת לסגור חלונות כי שוב נהיה קריר, ואני אפילו מדליקה את התנור.
זה תנור מיוחד: הכפתור שלו קצת דפוק ובשביל שהוא יעבוד צריך להרים אותו ולהטיח ברצפה. אם זה לא עובד צריך להטיח שוב חזק יותר- עד שנשמע זמזום ומתפשט ריח של תנור באוויר ואז אני יודעת שהוא פועל.
(אני כותבת את זה בשקט כדי שהחבר הקרוי בעל לא ישמע, כי כל מה שהוא צריך לעשות זה ללחוץ את התנור בעדינות כלפי הרצפה. הוא טוען שככה זה גם אמור לעבוד אצלי אבל איכשהו זה אף פעם לא.)
מזמן לא כתבתי פוסט נטול פואנטה. התגעגעתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
