הבלוג של יול השניה

תיכננתי לכתוב פוסט ארוך ומושקע ומלא בדברים שהצטברו ונאספו, אבל אלוהים ישב וצחק עלי מלמעלה.

יש דברים בחיים שתמיד ישארו אותו הדבר, גם אם אנסה לשנות אותם. טיסות לחו"ל למשל:

כמה שלא אנסה ואתכונן ואתארגן תמיד אמצא את עצמי סובלת מן הקדחת-של-לפני. זה כאילו שהעבודה השוטפת מכפילה את עצמה ובנוסף אני מנקה שולחן ועושה סידורים וטלפונים וכותבת מיילים עד שהאזניים שלי מצלצלות והראיה מתערפלת. היתרון הוא שזה משדרג משמעותית את זמן הטיסה: למטוס אני מגיעה בדרך כלל בקריסה. מניחה את הראש, נהנית מהישיבה חסרת המעש. הפעם תהיה הרבה ישיבה חסרת מעש. וספר משובח אחד. וגם חבר קרוי בעל משובח. ושוקולד מהדיוטי. אז אני מאמינה שיהיה בסדר.

את התגובות אני חוסמת לא כי אני דרמה קווין ששונאת פרידות אלא מסיבות טכניות בלבד, ובעוד מספר מועט של שבועות שוב יהיה פה שמח ומלא בריבת חלב.

אדיו!