הבלוג של יול השניה |
כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2010
כמו ציפור כלואה שפתחו לה את הכלוב מצאתי את עצמי תוהה מספר פעמים ביום מול היומן הפתוח.
זה יכול להיות שלראשונה מזה כמעט שלושה חודשים אין שום מטלה דוחקת? שום דבר שאי אפשר לדחות ביום או ביומיים?
הנה אני- יושבת עם הבעה של נעל מול יומן פתוח ומסרבת להאמין.
אתמול היה יום השבת החופשי השלישי מזה אותם שלושה חודשים שציינתי למעלה.
התעוררתי מאוחר לריחות החלה שטיגן הקרוי במטבח. כמה פרקי קומדיות אמריקאיות ואז סרט וארוחת צהריים מאוחרת עם קוקטייל מפנק ועוד קצת קומדיות ושנ"צ עם ספר במיטה כשהשמש כבר מתחילה לשקוע כי היום התחיל מאוחר ואז קניות ונסיון אייץ' אנד אם כושל וחטיפים ובקרדי מול הטלוויזיה.
היום ניקיתי את הבית אחרי שהשערות והאבק ופגרי הג'וקים כבר התחילו להפריע לשגרת היום יום.
וההבנה החמקמקה ושוב הצצות ליומן ונסיון לקלוט ולהתרגל למצב החדש ולחשוב איך לנצל אותו בצורה הכי טובה ומאוזנת ונכונה.
צריך להפסיק לחשוב.
הבית מריח כמו חומר ניקוי לרצפה. מהבית הסמוך מגיעים מדי פעם גלים של צעקות.בטח גם הקרוי צועק עכשיו עם החברים שלו. הוא הצליח לגרור אותי למשחק לפני שלושה ימים ואני ישבתי וזעפתי, פארטי פופר שכמוני. אבל באמת שנשגב מבינתי: לעקוב אחרי עיר נמלים נראה לי מעניין יותר, והאמת היא שאף פעם לא הייתי מאלה שנהנו מלהתעסק בעיר נמלים. וזה גם לא כזה נעים לנמלים, נראה לי. לשחקני הכדורגל זה נעים? זאת אומרת, נעים להיות שחקן כדורגל?
נראה לי שכדאי לישון.
אבל קודם מקלחת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
