הבלוג של יול השניה

יום חמישי. הרבה אחרי חצות.

בלילה שחתם את השנה שעברה הלכתי לישון מאוד מאוחר. אני אוהבת להשאיר אחרי שולחן נקי כשאני יוצאת לחופש, וכך מצאתי את עצמי כותבת מיילים בשעה 1:30 בלילה. כשסומן ה"וי" האחרון על רשימת המטלות שלי הייתי כה מרוצה ומלאת אדרנלין שהחלטתי לקפוץ חצי שעה על משטח הריקוד שלי. בתום חצי השעה הייתי כה מרוצה ומלאת אדרנלין שהחלטתי לקפוץ עוד חצי שעה ולהוסיף כפיפות בטן לקינוח. קיוויתי שהמקלחת החמה תרגיע אותי, אבל בסופו של דבר קראתי במיטה עוד דקות ארוכות. האיש המסכן שלי כבר התרגל אלי, כך נראה, ורק ממלמל מידי פעם שהוא מקווה שהילדים שלנו לא יקבלו את הגנים שלי.   

יום שישי. 11:00.

אנרגיות, אנרגיות ובכל זאת- לישון עד מאוחר זה כיף. התכניות להיום: לפגוש את חברתי הלונדונית שנמצאת בביקור בארץ, לקנות כמה מצרכים לארוחת-חג-של-חברים שאמורה להתקיים יממה אחרי ארוחת-חג-של-משפחה ולקנות מתנה להורים.

*תזכורת לעצמי/המלצה: לא לצאת מהבית בבוקר של ראש השנה. במקום סיבוב קניות נעים בעיר הגדולה לצד מפגש חברתי רגוע על קפה מצאתי את עצמי גוררת רגליים בחום הגדול, בוחנת שוקולדים וכלי בית עם המון אדם מזיע ומקבלת אינספור חיוכים מותשים וחסרי סבלנות מכל מוכר ומלצר בתוספת יריה של "שנה טובה" סתמית ומכובסת לסיום.

ובכל זאת: "לילוש" זה יופי של מקום, ב"אוליה" שליד מצאתי את המתנה האולטימטיבית להורים, החברה הלונדונית מומלצת ביותר וכשהגענו לים אחרי גלידת יוגורט ב"זיסאלע" כבר לא היו שם יותר מדי אנשים. אז נכון שנפלה לי תכולת התיק לחול, כולל הטלפון הנייד והארנק: עדיין היה נעים וכיף. הגעתי הביתה מותשת כמו אחרי טיול שנתי וקדימה למקלחת- החג מתחיל.

(אבל לפני זה- סיפור תל אביבי אופייני: ערב חג. סביבות 17. אני צריכה שעועית לבנה. אף מכולת כבר לא פתוחה חוץ מ"טבע קסטל". "וואו, השקעת" יגיבו מחר החברים למשמע העובדה שהשעועית היא אורגנית. "זה דווקא לא בכוונה, פשוט לא מצאתי בשום מקום שעועית רגילה" אני אגיד)

יום ראשון. חמש ארוחות שחיתות אחר כך.

אין מה לומר- היה מענג. קומבינציה של בילוי משפחתי, חברים טובים, אוכל מצוין, מתנות משמחות, שינה עמוקה וטובה ושלווה מבורכת. אפילו הגשם שבא פתאום לא הצליח לדכדך ואפילו הוסיף משהו מרענן לאווירה. החתולה החדשה שנכנסה לבית של ההורים תרמה גם היא עוד כמה סיבות לחייך. הייתי כותבת שזאת תזכורת למה שבאמת חשוב בחיים ולכמה שצריך להרבות ברגעים כאלה, אבל לעזאזל זה נדוש. תכניות העתיד ושיגרת "אחרי החגים" הקרובה נראות גם הן נעימות מכאן.

יום ראשון. 21:00.

אנחנו שרועים מול "מעצב נולד 3" בוי או די. שבעים ומגרגרים. אבא מציע לקפוץ לקנות כנאפה. אין לנו כוח לענות אז אנחנו מסתפקים בהנהון.

...וזנב מהפוסט הקודם:

לאלה מכם שקראו את הפוסט הקודם והסתקרנו לגבי התשובה לקושיה שהועלתה (שהיא, כזכור- איך אומרים סלרי בצרפתית?) אבל לא עקבו אחרי התגובות- התשובה היא (היכונו להפתעה): celeri, ואני גאה ללנקק כאן בענק את דאלי וקוקסטה הנפלאים שענו על השאלה במיידיות, כל אחד בדרכו החיננית והמיוחדת.

יום שני. חצי שעה אחרי חצות. 

בעוד כמה שעות מתחילה השנה החדשה באופן רשמי.

שנה טובה!!

הערה מאוחרת: תקראו את התגובות. יש שם מתכון למוס שעועית!!