כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2010
 ימים מעייפים
היום היה קשה. פיזית בעיקר. חזרתי הביתה עם ראש מנופח וראייה מטושטשת וידיים רועדות וגרון ניחר.
קרסתי על הספה, ומול "וידויים של שופוהוליק" הגעתי למסקנה שאמריקאי וחמוד זה כיף- אבל לא עכשיו. וגם ששמתי לעצמי יותר מדי רוקט בסנדוויץ'.
כמה שיחות טלפון בנסיון לסחוט מעצמי עוד קצת יעילות סחטו, בסופו של דבר, את השאריות המעטות מאוד של הכוחות שעוד נשארו לי.
הייתי כבר מזמן נמצאת בעיצומה של שנת לילה טובה שתמלא את מאגר הכוחות ותחדש אותי קצת, אבל כוח ממגנט גורם לי להשאר מול המחשב.
כמה פעמים אפשר להכנס לפייסבוק בשעה? כמה פעמים למייל אחד? כמה פעמים למייל אחר? כמה פעמים לישראבלוג? אני לא סופרת. רק עוברת מאתר לאתר ומדי פעם מגוונת ב"שולה המוקשים".
עוד מעט אני אעשה מקלחת ארוכה שאחריה אני אלבש פיג'מה ארוכה ואצחצח שיניים ויהיה לי ריח של הסבון שמזכיר לי את גרמניה (וכן- הערות בעלות גוון שחרחר לגבי המשפט האחרון יהיו מאוד צפויות אז בואו לא) ואני אשב עוד קצת מול הטלוויזיה ואקרא את הספר של סטפן קינג שהחזיר קצת אבל רק קצת את חדוות הקריאה לחיי ומתישהו הקרוי יחזור ואולי אני אצליח לשכנע אותו לראות את הפרק האחרון של העונה השניה של דקסטר. אולי אני בכלל ארדם עוד לפני שהוא יגיע.
אבל בשביל זה צריך לקום ממרבץ המחשב.
לכתוב פוסט כדי לדחות את המקלחת- דטס אה פירסט.
| |
מאחר ואף פעם לא הבנתי למה אנשים מתרגשים מזיקוקים, כמו שלא הבנתי למה אנשים מתרגשים מפרחים (צבעוני ויפה וכאלה- נכון, אבל מה זה עוד יודע לעשות?),
מאחר וערב יום העצמאות לא חביב עלי בכלל, אף פעם לא היה (ובשנים הספורות בהן הכרחתי את עצמי לצאת לרחובות זה נגמר תמיד בבכי),
מאחר והעובדה שהקרוי בעל חזר היום מוקדם גרמה לשעות אחה"צ המוקדמות להיות מלאות בשניצלים, רביצה ונמנום (ושום עבודה לא נעשתה בזמן הזה, למי שלא הבין)-
החלטתי להשאר בבית בזמן שהקרוי ורעיו מתבוננים בשמיים ונותנים לעור התוף שלהם להקרע.
זה מצחיק שלמרות שלא התלבטתי לרגע ושום כוח בעולם לא היה מזיז אותי מפה עכשיו אני עדיין מרגישה קצת בעונש. אולי כי קולות החגיגה נשמעים מבחוץ ויש לי הרגשה שדירתי היא היחידה בתל אביב שמאוכלסת בשעות הללו- אבל אני בטח טועה.
עם יום העצמאות עצמו יש לי הרבה פחות בעיות: מחר יהיו חברים ובשר על האש ודשא ובטח גם כמה תינוקות ואיזה אבטיח, אולי.
רק רציתי שתדעו.
עכשיו חוזרים לעבודה.
| |
פוסט שבת בבוקר: איזה כיף, התגעגעתי...
מעצבן
מאז הפוסט האחרון בו התלוננתי רבות על איכות השינה שלי בימים טרופים אלה- משהו בפנים נרגע והשתכנע, ולילותי עוברים רציפים ועמוקים, נקישה על עץ.
העובדה שאני גרה על צומת מרכזי וסואן אף פעם לא הפריעה לי. אני אוהבת רחשים של עיר. שקט, צרצרים וצמרות נרעדות לא מרגיעים אותי כמו צליל של מכוניות עוברות,גלגלי אופניים, דיבורים שקטים תוך הליכת לילה.
מה שכן- תורידו מהרשימה האחרונה מכוניות שמשמיעות אייל גולן בפול ווליום קיצוני וקבוצת בני נוער ששרים איתה בווליום קיצוני משלהם. זה, נניח, לא כזה עושה לי טוב ועלול אפילו לנתק אותי מהשינה.
אז הלילה שוב התעוררתי: תודה לכם, חובבי אייל גולן!- לפחות תשמחו לשמוע, או בעצם, זה בטח לא מזיז לכם- שלא חשבתי על עבודה ואפילו לא על ירקות, אלא פשוט נרדמתי שוב ואפילו די מהר.
מה שכן, היה ממש כיף
כשהחלטתי שהבוקר אני לא קמה עם שעון- בכל זאת שבת- ובכלל, אני מכירה את עצמי: שעון מכוון לשמונה היה גורם לי לגנוב שעות שינה עד אחת עשרה לפחות, בעוד שהשעון הביולוגי שלי היה מעיר אותי בתשעים אחוז מהמקרים בסביבות תשע. לקחתי את הסיכון.
קמתי בשעה שהרגשתי כמו תשע והחלטתי, בכל זאת, לגנוב עוד קצת שינה. קמתי שוב אחרי מה שהרגשתי כמו שעה ורציתי רק עוד קצת.
בסופו של דבר יצאתי מהמיטה במה שהרגשתי כמו אחת עשרה לפחות, רעננה ועם הרגשה שישנתי המון ורק עם קצת קצת רגשות אשם. כל כך שמחתי כשראיתי שרק תשע וחצי שפירגנתי לעצמי קצת זמן איכות של תה ובלוגים.
וזה מצחיק וקצת מוזר
אבל נראה לי שעולם הרשת עושה עלי בייביסיטר לאחרונה:
לאור המצב הטירופי-משימתית בו אני נמצאת כרגע, גזרתי על עצמי כמה שפחות פייסבוק ובלוגים בחודש הקרוב- התעדכנות יומית וזהו, לא יותר. כמובן שזוהי החלטה שקשה לעמוד בה, אבל נחשו מה?
כבר כמה זמן שהישרא לא נותן לי להכנס לקבועים ואף חוסך ממני פה ושם הודעות על עדכונים בבלוגים בהם אני מנויה, והפייסבוק לא מעדכן אותי בתגובות של אנשים לפעולותי המרגשות שם. אני לא אופתע אם בפעם באה שאכנס לאחד האתרים האלה תהיה הודעת ענק: "לא החלטת משהו, יול?"
אז הנה, באמת החלטתי. שבת של עבודה תהיה היום. לא אוכל להרשות לעצמי אחרת. פיבלוש, עוד תה ואז קדימה גו. אחת שתים שלוש ו...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
