מאחר ומעולם לא יצא לי לכנות פה מישהו בשם של אות מן האלף-בית העברי, ומאחר וידוע שכל בלוג ישראלי שמכבד את עצמו חייב להכיל לפחות מישהו אחד שמכונה בשם של אות מן האלף-בית העברי: אספר לכם היום על א'.
א' היתה חברה של חברה. לא מהחברים של החברים שהופכים עם הזמן להיות גם החברים שלך. גם לא מאלה שאתה נהנה לפגוש בכל פעם מחדש, למרות שהם עדיין מוגדרים כ"חבר של חבר". ביני ובין א' מעולם לא עפו ניצוצות, והיחסים בינינו תמיד הסתכמו בחיוכים מנומסים ו"שלומהנשמע" יבש. מעולם לא ניהלתי איתה שיחה ארוכה או עמוקה, ולמעשה- למרות שפגשתי בה מספר פעמים לא מבוטל- לא ידעתי על א' כמעט כלום. מה שכן ידעתי על א' הסתכם בפרטים הנראים על פני השטח: היה לה חיוך נבוך, קצב דיבור מהיר, שיער חום וחלק שתמיד אסוף לקוקו גבוה והיא היתה נמוכה מאוד וסבלה מצליעה קשה.
לא ידעתי מדוע צולעת א': האם זהו פגם מולד או אולי - האל ישמור- מחלה או תאונה שפגעו ברגלה? חוסר העניין ההדדי שתיארתי למעלה בתוספת חוסר הרצון שלי להתערב יותר מדי בעניינים לא לי גרמו לכך שמעולם לא ביררתי את העניין עם חברתי, וכך עברו השנים.
לפני כשנה הלכתי עם החברה לקנות נעליים. "אלה יפהפיות" אמרתי לה על זוג שהיא ניסתה, "אבל הן גורמות ליציבה שלך להתערער, ומה הטעם בלקנות נעליים יפות אם הן לא מחמיאות ליציבה שלך?"
"אני מסכימה" ענתה החברה. "זה כמו א'- היא תמיד הולכת עם עקבים כל כך גבוהים שהם גורמים לה לצלוע".
"כן" אמרתי, "אבל א' צולעת גם בלי קשר לנעליים- לא?"
החברה חייכה. "א' לא צולעת- היא פשוט לובשת עקבים חסרי פרופורציות. בלעדיהם ההליכה שלה בסדר גמור"
לא המצאתי ולא הגזמתי.
וכל הסיפור הכה ארוך הזה מדוע? (מעבר לעובדה שאני במצב רוח פטפטני, זאת אומרת)- להמחיש את גישתי לפיה יופי של אדם תלוי קודם כל ביציבה ובהבעת הפנים- ורק אחר כך בפרטים הקטנים שמסביב. נעליים אמורות- לפני הכל- לגרום לי לעמוד בצורה חיננית.
רק מה? סנדלי החינניות שלי נקנו ב"טו גו" לפני שנה, מה שהופך את העובדה שהן שרדו מאז ועד לפני שבוע לנס ברמת העל-טבעי, אבל גם השמן בכד הקטן נגמר אחרי שמונה ימים. באין סנדלים אחרות או זמן להשיג סנדלים אחרות, ואם נצא מנקודת הנחה שהליכה עם נעליים סגורות היא לא אופציה- מצאתי את עצמי בשבוע האחרון מדדה שעות נוספות על סנדלי העקב שלי, השמורות לאירועים מיוחדים שלא מצריכים תזוזה מרובה. השבוע חלף ואיתו השעות האחרונות שהיו גדושות בהתרוצצויות, ולהלן התוצאות:
שני שפשופים קטנים אך כואבים על שתי האצבעות האמצעיות של כל כף רגל.
עוד שפשוף קטן וכואב פחות מתחת לבוהן של כל אחת מכפות הרגליים.
כמה וכמה עצמות דואבות, כולל אחת בצד של רגל שמאל שממש קשה לי לדרוך עליה.
שני פסי שיזוף כעורים במיוחד באמצע קו האצבעות- כי אני שוכחת למרוח את גב כף הרגל בסדרתיות.
חששות לעתיד: ורידים יצאו, ברכים ידפקו, גב תחתון ינזק, סרטן העור- לא עלינו.
ובקיצור ולסיכום: אוף!
מי בא לקנות סנדלים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
