איפה כל זה היום? לאן זה נעלם? איך זה שזה כ"כ חסר?
העיניים אומרות הכל, החושך חולק על דעתי.
סה"כ בנאדם. כמו כולם, מיוחד במינו.
מאפשר לי לברוח, או להלחם.
הזמן עמד מלכת, בדיוק כמו שעשה לפני כן.
כועס וממורמר שאני לא שמח ומאושר. כועס על עצמי שאני כועס.
מתחבא מתחת לשמיכה והדרך החוצה מאיימת להכנס.
עדיף לי ככה, עדיף לי.
פורט על זכרונות, כנראה מעוותים ורחוקים שנות אור מהמציאות.
מתלבט, מתחבט, מחליט, מתחרט.
אני נופל, נופל נמוך. לפחות האדמה תתפוס אותי.
מתנער מהר מההזיה ולוגם וויסקי לבד. מעשן סיגריה אל תוך החושך, והוא נהנה מזה.
האם לעזוב את כל השאר או לצרוח על העולם? אנשים לא שומעים. אף אחד לא שומע, כי לא אחד לא אכפת.
למי שאכפת כבר התייאש ואני כ"כ קרוב לייאוש. בלי סיבה אמיתית.
רוצה לשכוח את הרע שעשיתי ולהתעלות על הריקבון.
אעלה בסולם, מקסימום אפול שוב.
שי.