אנחנו נעלמים מאחורי מסיכות שיצרנו לעצמנו בוחרים לראות את העולם דרך העיניים שלנו אבל פועלים בדיוק כמו כולם.
השער לאמת שלכם לא נמצא בהודו או בכותל. דרום אמריקה לא מספקת תשובות. לפעמים רק צריך שקט כדי שאפשר יהיה לראות את הדברים מלמעלה ולא מעיניים ריגשיות תוהות וטועות. שלוקים גדולים של חמצן יסדרו לכם את הראש. הלמידה מעכבת את החשיבה שלנו אבל מפתחת רעיונות נוספים. אז מה עושים? לא כולנו מתמטיקאים נשגבים, לא כולנו מבינים נוסחאות ומסתכלים על עיגולים וחושבים על ההשפעות שלהם. אז על מה אנחנו חושבים? מה באמת עובר בראש הזה שלנו? מה היא אמת ומה הם שקרים? האם האמת אחת היא או מגוון אפשרויות נוספות?
לאט לאט אני מקרב את העולם לנקודת המבט שלי. השוויון והאהבת חינם בדרך אני מריח אותם. כח רצון הוא בעצם הרצון לכח. אין לנו כח לעשות כלום. עייפים ומותשים מהמציאות שהכתיבו לנו. כמה התלוננתם בשנים האחרונות? כמה הודיתם (כן גם תודה לאמרת לבריאות על אפצ'י)? אז לימדו אותנו כל מיני תחומים, חלק הצליחו להגיע בקלות למה שמעניין אותם למה שממלא אותם. חלק (משיחות אישיות) בני 80 ועדיין מחפשים את עצמם. בקהילות מסויימות גיל 24 זה כבר זקן. בגיל 30 זה תום החיים בהם. עייפים מגזרות החלטות של כמה אנשים קטנים ולא שמחים מהחלטותינו שלנו כי בכולם עלינו להתחשב בכולם, אבל הרצון לכח חזק מהכל. כולם רוצים להיות מצליחים ועשירים. כולם חושבים שהם מיוחדים. עד שמפטרים אותם כי הם לא יעילים.
מובטלים יושבים בבית וחושבים, מגיעים לרומו של עולם בקלות, כי מה עוד יש לעשות חוץ מלנקות את הבית ולזפזפ באולג'ובס? עושים קצת באנגים או שותים קצת אלכוהול או משחקים במחשב או כל אחד והתרופה שלו מהמציאות הזו. כאלה שמכורים לקטשופ/קולה/סיגריות/שוקולד/אימון גופני. כל אלה התמכרויות שנועדו להרחיק אותנו מהמציאות שיצרו לנו ונולדנו לתוכה. היו כאלה שנלחמו קשה למען המקום הזה, אבל זה רק בגלל עוד רכושניות מיותרת, רכושנים למה? לקרקע? לנפט? להיסטוריה? מה עם ההווה? לא מגיע להווה להתקיים? לא מגיע לעתיד להגיע?
עד מתי נמשיך לחיות את העבר שהוא ההווה של העתיד שפעם היה רחוק מלהגיע?
תקראו לזה איך שתקראו לזה, אתם חווים חיים של אחרים דרך העיניים שלכם.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה