Another Place

צעדים יציבים, איך האדמה מקבלת את טביעות הרגל. עצי אבוקדו וזיתים נפרסים מולי ורעש עלים נרמסים תחתיי מחברים אותי לרוח.

תדר המים קליל ונעים, קריר ומרנין, משפר את המחשבה. ריור חיילים בשעות הבוקר המוקדמות מזכירים לי שגם הגוף שלי מת ככה לפעמים.

קקות גדלים על עצים ובאתי לקצור את העלים (תום המציץ - אפילו לא מועד).
העין קופצת בעצבים והמחשבה הנקייה ממחשבות מגרדת לי מאחורי האוזן. בערך כמו פרח ששותה גשם.

איך ארשה לעצמי להסיט את המבט? איך אתן לעולם להמשיך לדפדף בלי לקרוא את הפסקאות שאחרים כותבים? האם  אני רוצה להעביר את העולם הזה קדימה?

זה הגלגול האחרון שלי בעולם הזה.

שי.