במרחבי היקום המוח משוטט מחפש נקודת משען חזקה ויציבה. אי ודאות מוחלט מייצר ודאות הכרחית.
מכמת את הכל למספרים ונפח, הראש בקיא והלב מקיא, אבל לפחות הכל כרגיל.
בטיולי אינסוף מתבדח עם עצמי עד שאחד מאיתנו כועס, אני מביט בי חזרה וטוען, מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני.
האנשים חולפים כאילו לכולם היעד ברור ומובן, והעיר הגדולה אינה פוסקת מלחפש איך לשאוב את השמחה מאיתנו החוצה.
מקום כה הומה אדם ואיכשהו כה מנוכר, לא תסביר לילדים שלך את ההגיון, אם יש יותר מידי קשה להתמודד אז עדיף לפעמים שלא.
פורק את המזוודה ואת סלי הקניות, מפעיל עוד מכונת כביסה ויושב במרפסת מאזין למכוניות.
נושם פיח ומחבר בין חברים, כנראה שאת סוף היום גם אעביר לבד במבט אל התריסים.
ואת בדיוק כמוני רק במקום אחר שואלת מה יהיה ומתי זה יגמר?
יוצא לטייל
שי.