Another Place

המיכל כבר נסדק ואין עוד מקום ויש עוד ככ הרבה להכניס פנימה, הביטחון ליצור אמונה מנסה להעלם ואני מרגיש נלחם בה כאילו הייתה גוליית.

אבן מתעופפת ופוגעת בראש החוסר, החוסר נשבר ואיתו מגיע טוב ושפע.

מעניין אם זה יש דרך לגרום לנו להפסיק לרצות דברים עכשיו ולהבין שלחכות זה לא כזה נורא..

שונא לחכות

שי.

יש לי רק את עצמי ומצאתי אותי מזניח אותי שוב, הכול הפוך, השעות, החדר, הכביסה. אני יודע שאני נוהג לא טוב, כי אני לא מבסוט מזה.

קשה לי ההחלטות ההזויות האלה שנראות פשוטות לכאורה עד שהן פוגעות לך באיזור הנוח, ואז האיזור הזה משתלט באכזריות על הכל.

ממשיך לסדר את הזקן ולהתקלח אבל עדיין לא מבסוט.

סופר את הימים שבהם אני משתגע, הופך את עצמי ומחפש רעיונות חדשים. ההבנה אחרי החיים היא הכל ואני מוצא את עצמי מנוכר להכל כי כבר אין לי כח. אין לי את הכח. ואז אני נזכר, האש שהייתה בי עד לא מזמן, אסור לי לתת לה להעלם, הגיע הזמן לחיות.

הגיע הזמן לחיות!!!!!

שי.

מחפש סליחה עמוק בפנים כדי שאוכל לחלקה לכל הדורש.

מחפש גאולה אנושית לכל באיי הבית או הרחוב או הגן או המדבר או היער או הים.

תשובות הולכות ומתפתחות עם הזמן, אבל התאוצה איטית מידי. אין כאן את הכח להמשיך.

העולם מחפש מנוחה לעצמו לנפשו לחייו, האדם רוצה לאהוב, להיות שמח, ומלא בכל טוב.

העולם מחפש ויודע מה הוא רוצה, אבל במקום זה הוא הולך עמוק מאוד אחרי תקופה שלא עוצרת.

אנחנו הולכים עמוק לשום מקום ענק כי בסוף לא ישאר כאן כלום. אתם אומרים בואו נחייה את החיים ונהנה מהכל. והנינים שלכם בעוד כמה עשרות שנים ייהנו מהרבה פחות. תמצאו אותם מטיילים בתוך פורומים צ'אטים ומגה פייסבוקים למניהם. לא תהיה מטרה ללצאת מהבית, ללחיות חיים אמיתיים מלאים ביופיו של העולם אלא כלואים להמצאתו של האדם, המוגבלת החסרת משמעות אמיתית, הממלאת קרבה מחדש.

צריך להתחיל לסלוח ולשקם ולא לכעוס ולשבור..

זה הזמן לזמן חדש

שי.