אוקיי, אז הנה פתחנו בלוג חדש אחרי שסגרתי את הקודם מסיבות שאני לא מבינה עד עכשיו.
מסתבר שאני לא ממש יכולה בלי בלוג אז הנה אני מעדכנת פה שוב.
אהבה ראשונה אף פעם לא נעלמת מהמוח, ההרגשה הריגוש הוא כ"כ חזק שהוא משאיר צלקת במוח לתמיד.
מסתבר שזה נכון לגביי הרבה אנשים. גם אצלי ככה, אחרי שנים שלא ראיתי את אהובי הראשון פגשתי אותו במקרה ברחוב ושוב הכל חזר. זה לא שאני רוצה להיות איתו כי אני חושבת ששנינו השתננו והתבגרנו אך לא יודעת אותה הרגשה חזרה.
אותם פרפרים בבטן כשראיתי אותו. הוא האידאל שלי לבנים. כזה יפה לא ראיתי עוד מימי.
ושוב באים החלומות. הלילה הראשון היה סיוט. עצה של חבר הייתה פשוט לא לשים לב ולא לחשוב וזה יעבור כבר. אז נקווה.
בכל אופן ההרגשה הזו גרמה לי לרצות להתאהב שוב. לא להיות במערכת יחסים אלא פשוט להתאהב, הפרפרים בבטן, לרוץ אחרי אותו בנאדם ולהתפלל לראות אותו לידי.
אני יודעת שברגע שזה יקרה אני לא ארצה את זה אבל עד אז נחכה ונראה חח.
בכל אופן אני ולן יצאנו היום החוצה לחפש חתיכים ולמשהו כולם נעלמו ברגע שהיינו צריכים אותם.
-
הורים לא מבינים שאנחנו לא חיים יותר בדור שלהם והכל נדמה להם שצריך להיות כמו שהם רוצים.
כי אצלם זה לא היה ככה, והם לא מבינים שזה משתנה, וישר ממציאים דברים הכל כדי לא להוציא אותך החוצה.
האירוניה כאן היא שלפני שיצאתי הרבה מהבית הם התפללו שאצא מהבית ואפילו סלקו אותי מהבית עם חברות כדי שאטייל ואצא מהבית. הפנטזיה שלהם מתגשמת והם לא רוצים את זה, כמו לכולם..
-
גאד אני כ"כ לא מבינה, מה אני עושה רע לאנשים שהם מנסים לעשות לי רע.
חוץ מזה זה לא אמור להפריע לי אבל לראות אותם ביחד מוציא אותי מדעתי, זה מחרפן לי את השכל.
כבר לא איכפת לי, לגמריי לא איכפת לי, אבל כנראה אני עדיין חושבת שזה רכוש שלי שאף אחד
בעיקר אנשים שקרובים עליי לא יכולים לקבל בעלות על הרכוש הזה.
מסקנה: אני צריכה למצוא מישהו אחר שיעסיק אותי.