כל הכבוד לי שהחלטתי לכתוב בבלוג...מחיאות כפיים ושלום לכל המעריצים והמעריצות שלא בדיוק קיימים...חשבתי הרבה אבל הרבה
זמן מה לכתוב פה מן הסתם הייתי חולה והיה לי הרבה זמן...
טוב אז הייתי בבית חולים לכל מי שלא ידע את זה והייתה לי דלקת בכליות ופגשתי מישהי חמודה שקוראים לה ילנה...אווו...וווואו..
עכשיו אני רק לוקחת אנטיביוטיקה...היה לי חום 39 במשך 4 ימים וזה לא היה כיף במיוחד בעיקר בגלל שלא אכלתי כלום במשך 4 ימים והייתי קצת רעבה..אבל קצת כי ממש לא היה לי חשק לאכול כלום חוץ מתפוח...ולשתות מים..אז הרזתי בחמישים ק"ג...טוב לא בחמישים כי אני אפילו לא שוקלת 50 ק"ג אז הרזיתי 2 ק"ג ועכשיו בדיוק עכשיו אני רעבה...זה לא כיף בעיקר בגלל שאני אוכלת סוכריה אין לי מושג מה הקשר...אז זה עצוב...
בבית חולים היה משעמם במיוחד. לא הצלחתי לישון בלילה כי היה רעש מהאינפוזיה של ילדים בני 5!
אז לא ממש ישנתי אז זה עצוב ישנתי קצת בבוקר אבל הרופאים המ-א-ו-ד מתחשבים העירו אותי ב8 כדי לדחוף לי אוכל ותרופות דרך הוריד וכדי שאני אלך לקחת לי אוכל...אני חייבת לזוז סיימנו ללמוד...צ'או...
פוסט פריצה מכוון.
לינה מתעצלת לכתוב כי יש לה סוכריה בפה ושתי הידים תפוסות לה במשהו.
ונטי אם את קוראת את זה תחשבי מה שאת רוצה.
כי הכל נכון.
אז בנתיים אני משתלטת לה על הבלוג.
ומשתגעת משעמום.
אז כפרה, אוהבת אותך המוןהמוןהמון.
ותחלימי כברררררר.(למרות שאת חושבת שהחלמת)
ותאכלי כבר משהו.
הילדים הרעבים באפריקה יסלחו לך.
אני אוהבת אותך, אנה.
ולחיטוט בחיי יש קישור כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
