חזרתי? אולי, התחלתי לכתוב סיפור חדש.
אי לא מודיעה על פרקים, לא אומרת מתי אני שמה םרק.
אני כותבת פה בעיקר לעצמי.
מי שרוצה? שיקרא בלי תלונות
ומי שלא רוצה? שלא יקרא, אני לא מכריחה אפחד.
שאלות לגבי הסיפור הקודם? בתגובות.
תהנו,
אגב, הסיפור? הוא לקוח מהחיים. אומנם לא ממש משלי אבל זה כן קשור אלי.
חלק שיניתי, הוספתי, מחקתי.
אבל רק שתדעו שזה קשור לחיים, זה קרה כל הסיפור הזה, הכל אמיתי[ט נו, חלק.]
34.05-סיפור בהמשכים
פרק 1
"יומני היקר," היא הקריאה בקול חנוק, בשקט.
"הכל התחיל, כשהוא אמר את המשפט....-" נועה עצמה את עינייה ונזכרה באותם ימים,
שהכל היה קצת יותר טוב-עוד לפני שהתחיל כל הבלאגן.
"אנאל!" הדלת נפתחה שוב "קומי כבר! את מאחרת." חן-אחי הגדול-ניער אותי במיטה ופתח את התריסים.
"עוד חמש דקות.." התהפכתי לצד השני ומשכתי את השמיכה אל-מעל-הראש.
"את לא מבינה שכבר רבע לשמונה ואת תאחרי?!" צק ומשך ממני את השמיכה, "אין לי כוח לעוד טלפונים מהמורים שלך!"
"קמתי" סיננתי "למה צעקות על הבוקר?"
צעדתי בכבדות אל המקלחת.
פשטתי את בגדיי ופתחתי את זרם המים.
הכנסתי אצבע ובדקתי שהם פושרים ולאחר מכן נכנסתי למקלחת מהירה.
שותפת ממני את ריח השינה, יוצאת מתלבשת ומסרקת את שיערי במהירות.
אוספת אותו לקוקו גבוה ויורדת למטה.
התקשרתי לנועה, החברה הכי טובה שלי.
"איפה את?" לחשה
"בבית, קמתי מאוחר."
"כרגיל." נאנחה "בואי מהר, המורה כועסת עלייך." ניתקה את השיחה
"טל כבר יצא. למה את תמיד חייבת לצאת מאוחר? אני לא מבין." חן נאנח.
טל הוא אחי התאום, אנ לא יכולה בלעדי חן וטל.
למעשה, אני איתם מאז שאני זוכרת את עצמי.
גרתי איתם לבד מאז שאני בת 12 בערך.
אבי התאבד כשאימי עזבה את הארץ ומאז חן שומר עלינו.
חן פספס המון מהחיים שלו בשבילנו, אני חייבת לו כ"כ הרבה.
"אנאל?!" קרא מבוהל
"מה?" התנערתי מהמחשבות
"אני קורא לך ואת לא עונה! את לא זזה, הפחדת אותי!"
"חשבבתי קצת."
"טוב תאכלי."
"לא אני מאחרת כבר."
"לא תשבי תאכלי!" נאנחתי וישבתי לאכול במהירות.
אח"כ חן הקפיץ אותי עד לבצפר, נשקתי לו ויצאתי בריצה מהאוטו.
נכנסתי במהירות לכיוון בניין כיתות ט'.
"תראו תראו." צחק בזלזול מאחורי אלירן, "הינה אנאלי שלנו."
אלירן הוא ה-ערס של השכבה.
חש א עצמו יותר מידי.
"תרגיע את עצמך ומהר."
"לא רוצה, מה עתשי?!"
"אל תתעסק איתי."
"למה מה תעשי לי?! תקראי לאבוש? אויי.. שכתבתי שאבוש לא פה."
לא התייחסתי אליו וירדתי לכיתה במהירות.
"איפה היית?" טל תפס אותי בהפסקה "פספסת שעתיים מתמטיקה."
"לא אכפת לי."
"מה קרה?" שאל במבט מודאג.
"כלום."
"מה עשו לך?" שאל
"כלום, טל."
"זה לא כלום!" כעס
"באממת טל, תאמין לי." אמרתי והסטתי את מבטי מאלירן שעבר לידנו.
"מה הוא עשה לך?!"
"שום דבר." אמרתי במהירות וכשטל הסתכל עלי ברצינות הוספתי, "אין סיכוי שאני מספרת לך אתה תעשה סתם שטויות ולחן יש מספיק על הראש."
"אני לא יעשה כלום, נשבע!"
נאנחתי, "הוא פלט משהו על אבא."
"מה?!" שאל בכעס "מי הוא חושב שהוא?!"
"טל!"
"טוב בסדר נשבעתי!" סינן והתקדם לחברים שלו.
נאנחתי וירדתי לחפש את נועה, "נועה" קפצתי עליה בחיוך.
"מה קורה?" שאלה
"בסדר." חייכתי
"בטוחה?"
"כן... הלכתי רגע לשרון."
שרון הוא החבר שלי, אנחנו ביחד כברשלושה חודשים.
נועה אומרת שהוא מתנהג אלי מוזר ושהוא מנצל אותי היא טוענת שהוא לא בשבילי.
אבל הוא אוהב אותי, ככה הוא אומר.
"קוקי" חיבקתי אותו מאחור
"היי." חייך חיוך מאולץ והחבר שלו, רועי, הסתכל עלי בזלזול.
"מה יש מאמי?"
"את קצת מפריעה לנו.. אנחנו מדברים פה פשוט ו.."
"טוב נדבר אחר-כך" גלגלתי עיניים והלכתי הצידה.
"מה עכשיו?" נועה שאלה
"אני מפריעה." חיכיתי אותו
"הוא מתנהג אלייך חרא." השפלתי את מבטי "מה את מוצאת בו?"
"אני אוהבת אותו."
"והוא אותך?" שאלה
"כן."
"טוב אז זה לא ניראה ככה."
"בואי ניכנס לשיעור." אמרתי כשנשמע הצלצול.
בצהריים חזרתי עם טל ונועההבייתה, כשהם מלפני מדברים וצוחקים ואני מאחורה מחייגת לשרון שוב ושוב.
"מה?!" הוא ענה לבסוף.
"לא דיברת איתי בכלל היום."
"לא היה לי זמן."
"מה יש לך היום?!" התעצבנתי.
"בשביל מה התקשרת? לריב שוב?!"
"סתם רציתי שנדבר היום שניפגש בערב או משהו אבל לא ניראה לי שאתה מעוניין. לך לך לזונות שלך הם בטוח ירצו אותך."
ניתקתי לו.
כשהגענו לבית של נועה היא נפרדה ממני ומטל ואנחנו המשכנו.
"מי יש מאמי?" שאל טל וקירב אותי אליו.
"כלום." מלמלתי
"תקשיבי זה לא בסדר, כל פעם שאני מתעניין את אומרת לי כלום. זה אל עובד עלי, עכשיו את מספרת לי ה-כ-ל."
שתקתי, "מה קרה?" הוא שאל
הנדתי בראשי, "שרון?" שאל שוב
כשלא עניתי שוב הוא הבין, "שוב הוא אנאל?! את אל מבינה שהוא לא בשבילך, הוא סתם משחק בך."
"לא הוא לא."
"כן הוא כן! אם את לא שמה לב לזה את באמת מעופפת. זה יותר שקוף להתחתונים הלבים של שירי והם באמת שקופים." חייך
גיחכתי, "ואתה ראית את התחתונים הלבנים של שירי?"
הוא צחק, "מי לא ראה אותם?"
"טוב אני לא מעוניינת לשמוע על זה."
"תבטיחי לי משהו."
"מה?"
"שאם הוא מתנהג אלייך עוד פעם אחת ככה את זורקת אותו."
"טוב."
"טוב, מה?"
"טוב מבטיחה." חייכתי והוא חיבק אותי, מה אני יעשה בלעדיו?
תגיבו בניאנוש(:
אגב, הפייס שלי-Lin Ben Naim
תוסיפו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
