הכול התחיל בשיחה ארוכה במסנג'ר עם אהוב ליבה. שרלוט הרגישה כי משהו לא כשורה איתו אך לא נתנה לזה להדאיג אותה, הוא במילא תמיד מסתיר ממנה דברים, אז זה לא משנה. היא דיברה איתו שעה והרגישה שהוא מתרחק. מאז שהיא עברה לארץ רחוקה הוא התייחס אליה כאילו הם היו זרים. לא, זה לא נכון. בחודש הראשון שלה פה הם עדיין דיברו כמו זוג יונים. שלב ירח הדבש. בשלושה חודשים אחרי זה הדברים הפכו להיות מעט שונים. היא הכירה חברים חדשים שהוא לא אהב במיוחד, הוא הכיר חברות חדשות שהיא לא אהבה במיוחד. בסופו של דבר, הוא האשים אותה בבגידה בו והיא נשברה. היא ישבה על הכיסא ובהתה במסך המחשב, "למה נראה לך שאני בוגדת בך?!" היא שאלה אותו בכתיבה.
"את מסתובבת עם בנים כל הזמן, מן הסתם תבגדי בי" הוא ענה באותה צורה.
"אתה מסתובב עם בנות כל הזמן ואתה לא בוגד בי!" היא התעקשה. הוא לא ענה. שרלוט החלה לחשוש מעט, שכן אם הצהרתה אכן הייתה נכונה, מן הנתון שהוא היה עונה כבר, לא? כנראה שלא. ומה אם הוא כן בוגד בה? מה אז? היא אוהבת אותו כל כך, היא לא תוכל לעמוד בכך. והרי איך תוכל? הוא האדם הראשון שהייתה איתו ואכן הרגישה כלפיו איזה שהם רגשות חיבה. היא אהבה אותו כשם שהיא אהבה את חייה שלה. היא מוכנה לעשות הכל למענו, היא הייתה מוכנה להתחתן איתו כבר עכשיו למרות שהיא רק בת 16 וחצי. האמת היא שהיא כבר די תכננה את חייהם ביחד, כמה ילדים יהיו להם, שלושה, שני בנים ובת. היא גם תכננה כיצד תראה שמלת הכלה שלה. כנראה שהבדיחה היא על חשבונה במקרה הזה. המסך הראה כי הוא מתחיל לכתוב משהו, שרלוט ישבה מול המחשב בציפייה לראות את תשובתו.
"אנחנו צריכים לדבר על משהו" הוא כתב. ליבה הצעיר של שרלוט דפק כמו מטורף כשראתה את מה שכתב, על מה הם כבר צריכים לדבר? מה יש לו להגיד לה? פיה התייבש לגמרי והיא נואשות חיפשה כוס מים לשתות.
"על מה אנחנו צריכים לדבר?" היא שאלה בחרדה.
"על מה שכתבת קודם... הממ... אז ככה, קרה מקרה עם גלי..." הוא ענה.
"והוא נגמר במיטה שלך או שלה?" שאלה
"על הספה" ענה
"הבנתי" ליבה של שרלוט נשבר לרסיסים קטנים והוטח על הרצפה בחוזקה.
"אבל זה לא מה שאת חושבת, לא עשינו כלום, סתם התנשקנו ושטויות" הוא ניסה להצדיק את עצמו. אך שרלוט ידעה טוב מזה, היא ידעה שהוא שקרן, הוא ידע שהוא שקרן, שניהם היו מודעים לעובדה כי המילים שכרגע יוצאות מפיו אל המקלדת ומועברות אל צג המחשב של שרלוט הן שום דבר חוץ מבדיה מוחלטת. "רק שתדעי שלא רציתי לפגוע בך מעולם" הוא המשיך, והיא לא מצאה היכן לקבור את עצמה.
הדבר היחידי שרצתה לעשות כרגע היה להפסיק לנשום, להפסיק את הטירוף. הוא לא רצה לפגוע בה, אבל הוא פגע יותר ממה שאי פעם פגעו בה. והיא רצתה תמיכה, אך לא היה לה לאן לפנות, עם כמה שהיא אהבה אותם, הבנים שאיתם הסתובבה לא היו קהל טוב מספיק בשביל להיפתח בפניהם עם רגשותיה הכמוסים.
ברגעים כאלה עצבנה אותה העובדה שהיא לא מצליחה להתחבר לבנות.
כינוי:
Charlotte
בבלוג זה
בכל הבלוגים
