עמוס.

לתפוס.

למסור.

הפעם הראשונה.

תמיד משחק.

דם מכאב.

והלב על הרצפה.

עמוק.

לבד.

לא מחלים,דועך.

לכלוך.

להצטבר.

לב עצוב.

עוד.

לא קיים?

עולים ויורדים.

חד פעמי.

חזק,חזק.

כאב.

טריקה.

מיוחד.

משהו שלא רגיל.

דועך.

למה להאמין?

כואב.

קו אחד רצוף.

נקי.

אני מצטער.

לנסות.

להיות עמוק.

בנינו.

מבצע חדש.

לא מעריך.

ניסיון.

מחיאות כפיים.

מחדש.

מעוך.

סימנים של דריכה.

יאהב.

"יש הרבה דגים בים"

שהמים ישטפו.

סיגריות.

עמודים.

דבק.

להדביק.

מפוזר.

[מילים מתוך סיפור קצר שכתבתי "יש הרבה דגים בים"].

אני מנסה להתחיל.

לא יוצא לי כלום. אני שומעת שירים כלכך טובים שזורמים לי בגוף,ואני מבינה איך מוזיקה עושה לי טוב. עושה לי להרגיש,כמה שזה נשמע הכי פלצני בעולם.

מאז ומתמיד הפריע לי שמבקרים אותי. החל מכל דבר הכי קטן בעולם ועד לביקורת גדולה,תמיד היה לי פחד ממה יגידו. ועכשיו,שאני מבינה שהאנשים שהכי קרובים אליי בעולם עושים בדיוק את מה שגורם לי להרגיש הכי חרא בעולם,זה מרגיש חרא עוד יותר.

כי מזה אומר עליי?

נמאס לי,פשוט נמאס לי להיות הסמרטוט הזה שנמצא שם שצריכים אותו. בכל מובן.

אני מרגישה שהכל מזוייף. אפילו ההרגשות. ומה עושים איתם ומה עושים עם עצמי קודם.

לא יודעת. בזמן האחרון זה פשוט התשובה שלי.

ומצידי לשתוק כבר. ולהעביר את הזמן איכשהוא רק שיעבור כדי שמשהו טוב יגיע. וזה לא בא.

את כל הזמן אמרת לי איך שאני טיפשה,איך שאני עושה רק רע לעצמי ואיך שאני נשאבת לתוך ה"אהבה העיוורת" הזאת,וידעת להגיד.

ועכשיו שאותו הדבר קורה לך,מה את עושה? את עושה בדיוק מה שאני עשיתי. בדיוק מה שאת אמרת לי לא לעשות.

ומזה אומר? זה אומר שכל אחד צריך ללמוד מהטעויות של עצמו ורק של עצמו.

זה החיים שלי,אני אעשה מה שאני ארגיש,כי ככה אני אוהבת.

ואם אני אקבל סטירה,ואז ארצה לקבל עוד אחת,אני אעשה את זה,כי ככה אני אוהבת.

ובסוף אני אבין. ואני אדע בדיוק מה אני רוצה..ובעיקר מה אני אוהבת.

מתנהגים אליי כמו אל תינוקת...שצריכה שיאכילו אותה כי היא לא יודעת לאכול לבד.

אבל אני יודעת.אני ועוד איך יודעת,ואני מבינה.

אני רק צריכה שיאמינו בי.

רק צריכה שיאמינו בי..זה הכל.

וכואב לי שזה לא קורה. כמעט אף פעם.

וזה הכי כואב שזה בא מהאנשים הכי קרובים.

אני לא אשכח איך שבאת לראות אותי מופיעה בתיאטרון ואחכ אמרת לי "היה יפה,אבל איך שהיא משחקת פשוט מדהים...לא האמנתי שיש בה כישרון כזה."

וכנל על מחול. הרסתם את הדברים שאני הכי אוהבת בעולם,אבל אני המשכתי בכל זאת,ואני קיבלתי כוח מעצמי.

ולא היה אכפת לי כבר מה אתם אומרים...הפסקתי להזמין אותכם להופעות שלי ובעיקר לא להתייחס. היה חשוב לי ממה שאני מרגישה. ולפעמים גם ממה שאנשים שאוהבים אותי אומרים.

אחרי הבגרות שלי במחול,הדבר שהכי הקדשתי לו את כולי,מה היה לכם להגיד בכלל? אתם לא מבינים בזה כלום,וגם אם זה צבוע אני כבר לא אתייחס. למדתי להעלים את זה פשוט. לבלוע מהר.

ואני יודעת שאתם אוהבים אותי. אז אני מוותרת. כי זה אתם,וזה אני,ואי אפשר לבחור משפחה.

ומאיפה באה האמונה?כנראה מאהבה.

אני מטלטלת מעט. מאלכוהול שעושה לי רק רע,לרגעים יפים של נחת.

ואני מתבלבלת,אני כבר לא יודעת מה טוב בשבילי ומה לא,ומה אני צריכה לעשות,ואיך להתנהג,ואם להיות אני.

אם זה בכלל טוב להיות אני.

רק צריכה שיאמינו בי...היא מילמלה לעצמה.

אני בסוף אפול. השאלה אם יהיה מי שיחזיק אותי לפני שזה קורה.