בחור צעיר אחד, על סף סיום הלימודים באוניברסיטה, המתין בקוצר רוח לסוף
השנה ולקבלת התואר. מזה כמה חודשים הוא שם עין על מכונית ספורט יפה,
וביודעו שיד אביו משגת לקנות לו אותה – רמז לו בעדינות כי זו המתנה אותה
היה רוצה לקבל לסיום הלימודים. ככל שהתקרב המועד, ציפה הילד לשמוע מאביו
בעניין המכונית, אך משום מה אביו לא הראה שום סימנים שקלט את הרמז..
בבוקרו של יום טקס הסיום, קרא האב לבנו לחדרו, ושיבח אותו על הישגיו
בלימודים. הוא אמר לו כמה הוא גאה שיש לו בן מוצלח כל כך, וסיפר לו עד כמה
הוא אוהב אותו. בסיום דבריו, הגיש לבן חבילה עטופה בנייר אריזה יפה, ואמר
לו כי זוהי מתנתו לכבוד קבלת התואר. סקרן, וגם מאוכזב, פתח הבן את אריזת
המתנה ונדהם לגלות בה ספר תנ"ך מהודר בכריכת עור שעליה מוטבע שמו באותיות
מוזהבות. בחמת זעם קרא אל אביו: "עם כל הכסף שיש לך, זה מה שאתה נותן
לי??!" הוא הטיח את הניח את הספר, עדיין חציו ארוז, על השולחן ויצא מן
החדר בסערה.
הרבה שנים עברו. הבן עזב את הבית בו ביום, ועבר לעיר אחרת כדי להתחיל בה
את חייו, רחוק מאביו שאכזב אותו כל כך. המזל האיר לו פנים- הוא הפך לאיש
עסקים מצליח, היה לו בית נאה באחד הפרברים היוקרתיים, ומשפחה נפלאה. מפעם
לפעם עלה בו הרהור של כאב וגעגוע לאביו, וביום בהיר אחד החליט כי אין טעם
להמשיך לשמור טינה. אבא זה אבא, והוא החליט לנסוע ולבקרו. הוא לא ראה
אותו מאז אותו יום של טקס הסיום שלו. ודאי הוא כבר זקן מאד, חשב לעצמו.
והנה, עוד בטרם הספיק לעשות את סידורי הנסיעה, קיבל מברק המודיע לו כי אביו
נפטר, וכי בצוואתו הוריש לו את כל רכושו.
עורך הדין המטפל בצוואה הודיע לו כי עליו להגיע בהקדם כדי להסדיר את מילוי
הצוואה. כשהגיע הבן את בית אביו, נפל עליו צער גדול וחרטה עמוקה על הקרע
שיצר. לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית, חשב.. הוא החל מסדר ניירת על
שולחנו של אביו ומרוקן חפצים ממגירותיו. בקצה השולחן היה מונח ספר התנ"ך
שהעניק לו אביו לסיום לימודיו, עדיין ארוז למחצה בנייר העטיפה המהודר. עם
דמעות בעיניו נטל את הספר ליד לדפדף בו. סימניה קטנה הייתה נעוצה באחד
הדפים בו סימן אביו בקפידה קטע המדבר על אהבת אב לבן ועל קשר הדם שלא ניתן
להתרה. בסערת רגשות אדירה הרים הבן את הספר כדי לאמצו חזק אל לבו, כשלפתע
נפל מתוך האריזה משהו. כשהרים אותו הבן, ראה כי זהו מחזיק מפתחות אליו
מצורפת תווית ועליה מוטבע שם של סוכנות רכב ידועה, אותה סוכנות בה ראה לפני
שנים את מכונית הספורט שחפץ בה. מצדה השני של התווית היה מוטבע תאריך, יום
סיום הלימודים שלו, והמילים: שולם במלואו.

מי יודע כמה דברים בחיים שלנו מתפספסים לנו, משום שאנחנו לא מסוגלים לראות
ממטר את מה שלא עולה בקנה אחד עם רצונותינו?