קשה לי לחזור לפה אחרי כמעט חצי שנה שלא פתחתי את הבלוג אפילו לא פעם אחת.
קשה לי לחזור כי אני מרגישה שלפני חצי שנה הייתי במקום הרבה יותר קשה מבחינה מנטלית, מקום שלא הייתי בטוחה בעצמי מספיק, שלא הרגשתי אהובה ולא הרגשתי תמיכה.
נכון, לא פניתי לעזרה מקצועית, אבל כן אזרתי אומץ ועמדתי על שלי כשצריך, למרות כל התקופות הקשות שעברו עליי בחצי שנה האלה אני כן מרגישה טוב, מרגישה אופטימית יותר ושמחה יותר. פחות איכפת לי מהיחס של החברה והאם היא מקבלת אותי או לא - ואני חושבת שזאת חשיבה בוגרת שלא הייתה לי לפני חצי שנה.
אין לי את הרצון הזה של "לקבל אישור" מהחברים, או מהמשפחה... אני עושה מה שטוב לי כרגע וזה מרגיש נכון.
לחזור לקרוא פה, אפילו לא לכתוב היה אמוציונלי בשבילי.
לחזור לקרוא תקופות שרציתי לשכוח, דברים שטותיים שאז נראו לי חשובים שלא סובלים דיחוי.
התבגרתי, מאוד אפילו. דברים שאני קוראת פה מלפני חצי שנה, שנה נראים לי כל כך לא אני כרגע בהווה, כל הדברים העצובים, הפסימיים שחוויתי כבר לא נראים לי רלוונטים. וזה כיף.
באמת שאני במצב טוב היום, אני מרגישה באמת באמת טוב.
וזה כיף. זה כיף להרגיש טוב עם עצמך, גם אם לא נדרשה עבודה רבה כדי להגיע לשם, רק אם נדרש רק לעשות switch במחשבה - ולפעמים זה כל מה שצריך - פשוט להתעורר.
אז בעצם אני כותבת פה כרגע כי לדעתי זאת תהיה הפעם האחרונה, אני כבר לא נזקקת למקום הזה יותר, לצורך לפרוק, אני מרגישה שאני יכולה לעמוד על שתי הרגליים ולהתמודד כמו שלא התמודדתי פעם.
אז תודה, אם מישהו קורא.
היי שלום,
נטע :).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flowergirl