זהו! החופש התחיל!! אז איך זה שאני כל כך עצובה?
התשובה לזה פשוטה- החופש התחיל...
אני מסתכלת אחורה ורואה שלא עשיתי השנה כלום ושאני כל כך ממוצעת :(
ציונים ממוצעים, מעמד ממוצע בדרג החברתי של החברים שלי (למי שלא מבין על מה אני מדבר יותר טוב), חיים ממוצעים בכל תחום ותחוםםם!!
כמעט לכל בחורה שנמצאת בתיכון במצבי או לא בהכרח יש איזו ילדה אחת שהייתה איתה ביסודי (במידה ולא עברה בצפר או משו) שהיא משווה את עצמה אליה, ככה היא יכולה כאילו "למדוד" את ששלבי ההתפתחות שלה (לא, לא פיזית!). טוב אז אולי אני היחידה שיש לה דבר כזה.
אני תמיד משווה את עצמי לילדה שהייתה חברה הכי טובה שלי ביסודי וכרגע אנחנו לא בדיוק בקשר אבל היא לעומתי תלמידה עם הצטיינות יתרה, היא כבר הוציאה רישיון למרות שהיא קטנה ממני, יש לה חבר שגם לו לא חסר, היא בראש החברות שלה... במילה אחת הילדה מושלמת, באמת! אני לא אגיד סתם.
אני לא יכולה שלא להסתכל עליה ולחשוב איך יצא שאנחנו כל כך שונות כשהתחלנו מאותו מקום בדיוק!?
אני מנסה לא לשקוע ברחמים עצמיים אבל זה קצת קשה לי, זה גורם לי לדיכאון כל היום והרגשתי שאני חייבת לשתף את זה עם מישו למרות שאני לא מאמינה שמישו יקרא את זה באמת :/
תראו... זה לא רק זה, זה כל מה שהלך השנה שבמבט לאחור עושה לי פשוט רע.
אתם מאמינים שבחיים לא היה לי חבר? כאילו לא חבר רציני= כזה שנישקתי חחחחחח
אבל השנה גיליתי מזה להרגיש מרומה וטיפשה בכל הקשור לזה. יצאתי להופעה עם חברים ושם פגשתי איזה בחור שהיה הכי חמוד בעולם, באמת! איכשהו זה הגיע למצב שהתנשקנו... כאילו אני ובנאדם זר יחסית בנשיקה הראשונה שלי. כן כן, אני טיפשה, לא צריך להגיד לי את זה.
אבל חכו! זה לא הסוף! כי לא הפכנו לחברים או משו, האמת שבקושי דיברנו אבל גם בפעם השנייה שהייתי בהופעה של אותה להקה התנשקנו!! אני מאמינה שזה מעבר לטיפשות... אבל עצם זה שמישו רוצה להיות איתי וההרגשה של המגע עשתה לי טוב...
אתם חושבים שפה אני אלמד לקח אבל טעיתם! כי בנסיעה לפולין בוא נאמר שהכרתי איזה בחור מהאוטובוס ויצא שישבנו ביחד של הדרך. לא התנשקנו או משו אבל היה קליק כל כך חזק, לפחות אני הרגשתי את זה- פה טעיתי חחחח
באמת שהיה לי כל כך כיף כי הוא חיבק אותי חזק כל הנסיעה וליטף לי את השיער, נתן לי נשיקות את הלחי והיד ולחש לי כל מיני דברים חמודים באוזן וזה שוב גרם לי להתבלבל כמו מפגרת כי בשלב מסוים אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך את כל הקטע הזה אם הוא לא רציני וזה בעצם להגיד לו שאני רוצה משו רציני= אני רוצה אותך!
באמת שזאת הייתה נסיעה נוראית באותו יום... וארוכהה!! שעה נסיעה בשקט ומבוכה- סיוט של ממש בתוך מדינה שהיא סיוט של ממש!
הוא פתאום נהיה כולו מאושר (יש לציין שהוא היה מדוכא לפניכן) והלך להסתובב לו באוטובוס בלי לענות לי, כל מי שאי פעם יקרא את זה יבין באיזה מצב הייתי ויבין למה חיפשתי איזה קבר אחים לקבור את עצמי בלי שאף אחד ימצא אותי אי פעם. אחרי השעה המסויטת הבחור בא אלי ושואל אותי "אנחנו בסדר?". עכשיו, תגדיר בסדר! אבל לא!!! אני בלי שאלות, בלי ספקות, בלי שום היסוס אמרתי כן! למה אמרתי את זה אני גם לא יודעת (אני מבחינה בדפוס של טימטום).
הכל המשיך אותו דבר אחרי זה אבל אפילו יותר אינטימי, הוא סיפר לי דברים שלפיו הוא לא סיפר לאף אחד, הוא כל הזמן חיפש את המבט שלי כשהייתי בסביבתו והיה מחייך לי כשהסתכלתי. אבל אחרי פולין הוא נעלם, אלוהים יודע לאן פשוט לא יצר קשר שוב.
עכשיו הייתי יכולה לעבור את זה בלי לבלבל לכם במוח אם היה ברור לי מה נגמר באותו רגע... אני פשוט לא מבינה מה הלך שם כדי להבין מה נגמר וזה משגע אותי. וגם הלמה? מה עשיתי שהוא ברח? כאילו מה השתנה??? זה הבחור שכואב לי כל פעם שאני נזכרת בו, ועכשיו זה עוד יותר כואב כי אני רואה כל הזמר בוול בפייסבוק שלי פוסטים שבהם הוא מתחיל עם חברה שלי, כיף נכון?
וחוץ ממצב הבנים גם המצב עם החברות מחורבן והבעיה הכי גדולה היא שהן לא מודעות לזה כי אני נוטה להדחיק אבל נשבר לי! אני מרגישה כמו חברה שממלאת מקום במיניבוס.
אתם יודעים שיש לי איזה 6 חברות טובות, כאילו החברות הכי טובות שלי וליומולדת שלי השנה קיבלתי 4 ברכות, 2 לא מהן בכלל. אתם יודעים מזה לקבל ליומולדת 17 4 ברכות לא משקעות? אתם יכולים לחשוב שגם אני לא נוטה להביא דברים אבל אני משקיע את נשמתי בברכות של כולםםם!! לא רק חברות שלי, והן אף פעם לא סתמיות או משו כי אני יודעת שכל ברכה עושה להן קצת יותר כיף בלב ביומולדת, אם זה ככה תתארו לכם איך הרגשתי...
וזה לא שחברות שלי לא מכינות ברכות, פשוט הן לא מכינות ברכות לי. חברה שלי מכינה ברכות מדהימות! באמת שיפייפיות!! היא ממש כישרונית ויצירתית. היא הכינה לחברה אחרת שלנו (אחת מהקבוצה הזאת) לוח מודעות ענק עם מלא תמונות שלהן ביחד וברכות וכאלה, לחברה אחרת היא הכינה לוח מחיק כל כך יפה עם תמונות ועלי כותרת של פרחים ולי היא הכינה חתיכת בריסטול פשוטה שהיא פשוט כתבה עליה. זה כל כך כאב לי באותו רגע וזזה כאב עוד יותר כשראיתי את הברכה של הילדה השנייה שתיארתי כי הילדה הזאת, מתוקה ככל שתהיה, חברה הרבה פחות קרובה אליה ממני... לפחות ככה חשבתי. אני יודעת שזה מפגר למדוד חברות על פי ברכות וכאלה אבל זה כל כך כואב לי, אני מרגישה כאילו הן מנסות לרמוז לי שאני לא חשובה להן. עוד משו שקרה, אני ביקשתי מהן שיבואו לישון אצלי איזה יום כי ההורים שלי לא בבית ואני מפחדת לישון פה לבד אבל חלק אמרו שהן לא יכולות כי יש יומולדת לילדה שאני יודעת בוודאות שהן לא חברות שלה כל כך ושהן הולכות רק כי הולכים לנמל. בנוסף זה לא כאילו שהן לא הולכות ליומולדת שלה או משו, יום לפני עשו לה מסיבת הפתעה עם כולם פשוט זאת המסיבה שהילדה עצמה תכננה לעצמה אז יוצאים לחגוג שוב. כאילו זה אמיתי שהן מעדיפות לצאת לנמל עם אנשים שהן לא כל כך מתחברות אליהם מאשר לבוא ולארח לי חברה בלילה כשאני לגמרי לבד?!?!! אני לא חושבת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
