הכול בסדר כזה עכשיו. כזה בסדר שבא לשבור הכול. כזה בסדר שבא לי לאבד אותו, את הבסדר הזו, להאבד מתוכו, לאבד את עצמי. דברים טובים קורים כשאני מאבדת את עצמי. מאבדת את עצמי ומוצאת עולם מוצאת משהו חדש. בא לי לשבור את השגרה, להמרח ימים ארוכים בדירה. קצת להשתגע, קצת לבכות, קצת לשקוע בדיכאון ואז להבין מחדש את החיים. אתה אחרי הצבא. יש לך דירה. יש לך גיטרה עבודה קטנה וחלומות. אתה קצת אבוד אבל כל יום מוצא משהו. הכול במקום הנכון. גם הדיכאון וגם חרדות העבר.

אולי הכול לא כזה בסדר. בכלל לא שקט לי בפנים. יש בי כעס. אולי כול הבסדר הזה זה אשליה שלך. אשליה שהענקת לי לשישי שבת. אולי הבסדר הזה הוא המציאות ואני משלה את עצמי בים של פחדים ושגעונות.

אני כרגע, לא מה שאני רוצה להיות. הכול בינוני לי ואני בכלל לא יפה. אני בכלל לא המקסימום ואני לא הולכת לקצה כדי למצוא את האמצע. אני עומדת בצד, משתדלת לא לזוז, משתדלת לא לנשום, משתדלת לא להרוס את מה שאני לא מבינה. 

אני לא מבינה איפה אני עכשיו.

אני לא מבינה מי אני עכשיו

וזה לא כזה

בסדר

במיטתי כבר שבועות ביקשתי 
את שאהבה נפשי ולא מצאתיו 
חיפשתי בין כל רחובות העיר 
העמוסה שקרים הזאת ולא מצאתיו