כמה מילים נזרקות על הדף, על המסך, על הקירות. כמה מילים נכתבות בעיפרון, בעט, במקלדת, במקשים.

וכשאני כותבת אסור שתהיה מוזיקה, ואסור לדבר איתי, ואסור לאהוב ואסור לשנוא ואסור שמשהו יהיה קיים חוץ ממני.

הכעס שלי כול כך טהור, הוא יכול להשמיד את כולכם. הוא יכול להשמיד אותי ואז למי אכפת אם יש כולכם.

כעס ושנאה וחוסר ההבנה.

יש לי רק שאריות מגעילות של טבק מסריח ופילטרים שהיו זרוקים בתיק שבועות ונייר גלגול שמישהי הלוותה לי שלא היה. הכחול. וזה מגעיל. הסיגריה הזאת מגעילה ואתה מגעיל וגם אתה מגעיל והריח והבלאגן והטעם התפל והמעושן בגרון והבחילה שבבטן והכאב שבראש.

והכול עקום לי ולא מסתדר והגוף לא נינוח והמחשב נתקע וכולם מסתכלים עליי כשאני הכי לבד והכי שונאת ותראו אותי כשאני יפה ומצליח לי תראו אותי.

ואני לא יפה עכשיו ולא מצליח לי כלום. הלבד הוא החומה שלי עכשיו הו מגן עליי הוא שומר שלא אפגע שלא אפגע שלא אעשה שטויות.

אני שרוטה ופגומה וזה בכלל לא יפה כמו בסיפורים בראש שלי. זה נוזל ועקום וכולם מתרחקים כי זה בולע את כול מה שקרוב.

איך גרמת לי לשנוא את עצמי כן אני אפיל את הכול עלייך השליטה לא ביידיי וזה הכי קל לחשוב שאתה אשם ואתה באמת אשם שהרסת כול דבר טוב שיכל להשאר כול בינוניות סבירות ועצב של פרידה הפכת לכעס לשנאה לחורבן של מי שאתה וכול מה שהיה בנינו.

אני שונאת אותך דניאל. אתה מרחף מעליי אתה רודף אותי אתה הורס לי את הזכות לאהוב.

אבל זה רק לבנתיים. אל תהיה כול כך מרוצה מעצמך. כי אתה תשאר אבוד לנצח. לנצח תברח לנצח תעשה סמים לנצח לא תתמודד לנצח לא תראה כלום חוץ מאת עצמך.

כול המילים שלי נזרקות ומי יקרא אותן מי ייקח אותן מי יאסוף מי ילטף מי יסדר אותם ככה שירגישו טוב ככה שיכתבו לי טוב 

מי יקח ויאסוף ויסדר

מי אם לא אני

אין לי כוח

אין

לי

טוב

עכשיו