איזו תקופה מאושרת זו היתה.
למרות שדי שיחקתי לאייל וליאור על הקטע של ה"הגרלה", ביני לביני תהיתי מה הייתי אומרת אם ההגרלה היתה שונה.
היינו זוג בלתי נפרד כמעט. למרות שהוא היה כבר בי"א ואני צוציקית ב ט' -בגיל הזה גם הבדל כזה הוא משמעותי, נפגשנו כל יום כמעט ובערבי שישי ושבת עם כל החבר'ה. באיזה שהוא שלב הפכנו לבלתי נפרדים ולא קרה כמעט שהיינו אחד בלי השני.
ההורמונים צעקו "הצילו" לא היה רגע שלא נוצל לנשיקות ולהתמזמזויות מכל סוג שהוא, אבל "כבודי"נשמר בקפדנות ושום דבר(לפחות בשלב הזה 
) לא הצליח לעבור את מחסום הבגדים (ולא תמיד בגללי).
ראיתי שאבא שלי מתנענע באי נוחות - פתאום התחלתי לשמוע הערות כמו"תשאירי את הדלת פתוחה" "למה אין עוד בנות חוץ ממך ומדנית".
חלק מהחבר'ה עישנו , סיגריות לא שום דבר מעבר, זה לא ממש מצא חן בעיני הורי.
היו זיופים קלים בשעות החזרה הביתה, אף אחד מהם לא עבר בשקט. אבא שלי עמד בחלון והציץ לשביל הכניסה לבית. פעם אחת איחרתי , שלא נדע, כמעט חצי שעה, איזו סצנה חיכתה לי...אבי שלא יודע להוציא קללה או מילה גסה מפיו, אמר:"את רוצה שכולם יחשבו שהבת שלי זונה?, את בחצות בבית ואם לא אז לא תצאי" - הגרוע שבעונשים בתקופה ההיא, ואני כבר כמעט בת 15 ועונשים לא קיבלתי אני חושבת מאז שהייתי בגן...
החבר'ה היו מורגלים, קראו לי סינדרלה, ובצורה מאוד ממושמעת היו מחזירים אותי בדרך כלל בזמן (אם לא בזמן - אני הייתי אשמה בדרך כלל).
איזה פינוק זה להסתובב עם חבורת נערים בני 17-18 , לחלקם הייתי כמו אחות קטנה,ולחלק האחר הייתי פרטנרית לאימון איך להתנהג עם בנות המין היפה.
בתקופה הזו היינו הולכים בעיקר לסרטים, ומשוטטים שעות ברחובות תל אביב.
ואז הגיע קיץ.
והתחילו לדבר על אילת.
וכשהעזתי לצייץ על זה בבית - היה צריך רק מבט אחד נוקב מאבי כדי להסביר לי שאין על מה לבזבז מילים.
אילת ירדה מהפרק והתגבשה תכנית לנסוע לכינרת.
אני הייתי באטרף רציני.
יסעו בלעדי? זה היה אמור להיות ה- בילוי ואני לא אהיה שם.
גם שמעתי אותם מתכננים להביא עוד בנות.
בסוף המצאתי רעיון.
סיפרתי להורי שיש מחנה קצר מטעם התנועה שפעם הייתי הולכת כל הזמן אבל בשלב הזה רק קפצתי מידי פעם,
ואני רוצה להצטרף.
בניתי על הרזומה שיש לי כילדה אחראית מאוד, לא היה צפוי שהם ינסו לבדוק יותר מידי, אז פיברקתי את כל הפרטים, ואספתי ציוד , וכמובן לקחתי כסף כי מחנה זה לא בחינם צריך לשלם וצריך דמי כיס. והורי אכן לא בדקו, הכנתי תיק , בגדים אוכל מצלמה, כמו שצריך וביום ובשעה שנקבעה ירדתי למטה ועמי אסף אותי באוטו, הוא היחיד שהיה לו רכב בזמן ההוא. אני נסעתי איתו ועם דור (דור ועמי חברים מימי הגן ושכנים צמודים) ועם ילדה נוספת -בת זוג לעמי לטיול.
כל השאר הגיעו באוטובוס.
איזו התרגשות ואיזה פחד - אף פעם לא שיקרתי להורי כך, לא יודעת מה דחף אותי לעשות מעשה כל כך לא אחראי - אבל היה מאוחר מידי ולא יכולתי לסגת מהמעשה.
אייל לא הצטרף לנסיעה באותו יום , הוא היה אמור להגיע למחרת.
הגענו לחוף הכינרת, חבורה של 12 נערים ו-4 נערות. הקמנו אוהלים (כולם היו מתורגלים בהקמת אוהלים)
בזמן ההתארגנות שמתי לב שעמי "מנחה" אותי יותר מידי, כל פעם הוא נגע בי "במקרה" כשסיפר בדיחה עמד וחיבק אותי(זה לא היה חריג הוא היה מחבק הרבה) כשמזג שתיה דאג לי קודם ומתישהו דאג להעמיס אותי על הכתף ולהכנס איתי למים- עם הבגדים כמובן.
עמי היה סוג של בחור אידאלי, שכולן חולמות עליו, די גבוה , בנוי היטב, אחד שיודע לגלגל שיחה בלי לגמגם כמעט על כל נושא, היה בו שקט ובטחון עצמי שהיה מאוד מרשים, וחוץ מזה היה לו גם אבא עשיר ואוטו צמוד שלו (משהו שכל השאר היו רק יכולים לחלום על זה בימים ההם).
כמובן שהוא אירגן לי מקום לישון לידו , ולחברה שהביא איתו - מצידו השני.
הערב הגיע מהר אחרי כל ההתארגנות והמנגל וארוחת הערב,רחצה לילית(הראשונה) , הדלקנו מדורה , הגיטרות נשלפו והשירים זרמו בזה אחר זה.
אנשים התחילו קצת לפרוש לישון ונשארנו רק חמישה או שישה כשעלה הרעיון להכנס שוב למים.
אני קצת פחדנית מרחצה בלילה (עד היום) אז עמי דאג להרים אותי על הידיים ולהכניס למים.
זה היה חוף לא מסודר, מה שבכלל לא הפריע לנו כמובן.
היה משהו מאוד "מיני" ביננו כל אותו הערב והרחצה המשותפת עוד הגבירה את ההרגשה.
יצאנו מהמים, יולי והיה לי קר, וצריך להחליף בגדים, ואין שרותים כמובן ואין מי שתעזור לי... כל הבנות כבר ישנו.
בעיה...
יהיה המשך....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: