jenny-זה מה יש

השנה אני עוד לא מרגישה את זה.

אנחנו שבוע לפני החג ועוד אין לי אוירה חגיגית בלב.

אמנם ההורים כבר קנו את הדגים, כבר הוחלט איפה ובאיזה הרכב נהיה בחג, זה לא כל כך משתנה מחג לחג, רק האחים הנשואים עושים תאומים בינהם מי יהיה ובאיזה חג וכשכולם יחד זה הכיף הכי גדול.

אנחנו תמיד עם הורי, לאיש שלי אין כמעט משפחה ובטח לא כזו שאפשר לחגוג איתה חגים, במשך כל השנים חגגנו איתם אולי שלושה חגים.

אז כאילו שההכנות בעיצומם ואימי מכבסת וילונות - כי אחרת אי אפשר להגיד שזה ראש השנה, ומחליפה נברשות שכבר חגגו בר מצוה, ועסוקה כל היום בתכנון התפריט, למרות שכשמגיעים לחג בסוף רוב רובו נשאר אותו דבר, כי מי יכול לוותר על הדגים הממולאים, או על הסלט המפורסם של הדודה או על המרק והפשטדות שלי... אז כל שנה מדברים ומנסים לשנות ובסוף התוצאה היא שכמובן יש יותר מידי אוכל, ולפעמים יש חידושים מענינים ומיוחדים שכולם מתלהבים מהם.

אני אוהבת את ההתכנסות הזו, במשפחתי אף פעם לא היו סיפורי זוועה של החגים ששמעתי מידי פעם אצל חברים, שהדודה ההיא מחכה להזמנה ואם לא היא תעלב או שההיא לא תבוא אם מזמינים את ההוא.. אולי כי אנחנו משפחה די קטנה - אבל יותר סביר לי שבגלל שסבי וסבתי ואחריהם הורי תמיד היו סבלנים ולא נכנסו לפינות קטנות. לא כועסים על מי שלא רוצה לבוא, תמיד מזמינים מראש ואף פעם לא אמרו לא אם אחד האורחים רצה להוסיף מישהו שלא היה בהרכב המקורי.

אני זוכרת לא אחת שהצטרפו אלינו אנשים שלא הכרתי, או קרובי משפחה רחוקים שלא היה להם עם מי לחגוג, הילדים בחו"ל או שסתם נשארו בודדים.

אצל סבא וסבתא החג היה מלווה בהילה מסוימת.  אנחנו בית חילוני מתמיד וסבי היה אדם מאמין, דתי שומר מצוות שאינו מחמיץ תפילה בחג ובימי חול, אבל בסובלנותו המפורסמת מעולם לא הקשה עלינו (חוץ מאשר מצא פעם בבית הורי בירה במקרר בפסח...הם דווקא הוציאו את החמץ כל שנה אבל פיספסו את זה...)

כשהיה בחיים,(הוא נפטר בשיבה טובה בגיל  90 והיה פעיל ואנרגטי ובוודאי צלול עד לשעות האחרונות של חייו), תמיד חגגנו אצלהם את החגים. גרנו לא רחוק והגענו תמיד בלחץ כדי שלא יספיק לחזור מבית הכנסת לפני שבאנו.

בכלל שהייתי קטנה אני זוכרת היטב איך היה מגניב אותי ליד הגברים כדי לשמוע תפילה ושופר...עד שהמתפללים כעסו עליו כשהייתי כבר גדולה מידי לטעמם.

היינו מתכנסים, תמיד בבגדים לבנים, הוא היה אומר בחגיגיות את מזמורי החג והברכות, והיה מעניק את הזכות לעיתים לאבי (בן יחיד) לברך,  אהבתי מאוד לשמוע אותו  בעיברית עם קצת אידיש תבול במילים בהגייה מיוחדת כזו, כי עיברית הוא דיבר מצויין ביום יום רק בתפילה יצא האידיש.

וסבתא תמיד היתה אומרת "את זה הכנתי כמו שסבתא שלי לימדה אותי, כשתרצי אני אלמד גם אותך"

החג היום אצלנו הוא הרבה פחות דתי במהותו.

אומרים את הברכות ואת כל מה שצריך על פי הסידור, אבי מנסה לעקוב אחרי הסדר הנכון ואחיי עוזרים לו.

אבל עיקרו של החג הוא ההתכנסות סביב שולחן חגיגי והמאכלים המסורתיים שלנו.

המתנות שכולם מקבלים מכולם - כן, אנחנו לא מוותרים על זה ולא נכנסים ללחצים מיותרים, תמיד בחיוך ועם אמא שלי תמיד בתאום מראש כדי שהיא תהיה מרוצה, לימדתי את גיסותיי שצריך לשאול אותה קודם ואז הכל עובר בשלום ובאהבה.

אז אני בהמתנה לתחושת החג שמבוששת להגיע אצלי השנה.

קצת פחות נחמד לי השנה מהרבה הרבה בחינות -

אבל כמו שאומרים

שמגיעים למקום רע שכזה

הדבר הטוב הוא

שאפשר רק לעלות!!!

אז שיהיה חגיגי לכולם.

ושנה טובה

***התפוח בדבש לא צולם על ידי...אבל אהבתי את התמונה והיא חתומה אז אני מרשה לעצמי לצרף.