הילדים שלי כל כך תמימים.
הם פשוט לא יודעים להתגונן מול רוע.
כשהבנות היו קטנות נתקלתי בזה לא אחת.
היום זה קרה לבן שלי.
שני ילדים הציקו לו,
והוא שלא יודע מה זו שפה גסה
או אלימות
מעולם לא הציק או פגע במישהו אחר במכוון
אנחנו מחנכים אותו להיות אדיב ומנומס
ל"ראות" את הסובבים
להתחשב, להתחלק, לחכות לתורו, לא לצעוק אלא לדבר כדי שיבינו אותך.
ואז באים שני חולרות כאלה
ופוצחים בשורה של מילות גנאי - כי הוא לא ויתר על תורו בנדנדה
ומושכים לו בחולצה ודוחפים
כשהגעתי ראיתי ילד מבולבל
עם דמעה בקצה העין
אדום מרוב כעס
הם כמובן ברחו ברגע שראו אותי.
והילדות שהיו ליד מייד סיפרו לי מה קרה- הן עודדו את בני ואמרו לו ש"לא ישים לב כי הם סתם מטומטמים"
אחרי שהרגעתי אותו ונתתי לו לשחק עוד קצת בלי שיפריעו לו
דיברנו באוטו בדרך הביתה.
הסברתי לו שהוא לא יכול להיות אחראי שאחרים יתנהגו כשורה.
הסברתי לו שעדיף שיתרחק אם דברים מגיעים לאלימות
וביקשתי ממנו מאוד להתרחק מהצמד הזה ככל האפשר.
הוא שאל למה?
והתשובה שלי
אחרי שבלעתי את לשוני
היתה: "כי חשוב לי שתשמור על עצמך תמיד".
ביום כיפור הוא היה שעות בנסיעה על האופניים.
בחוסר זהירות של רגע הוא פגע באישה שהיתה בדרכו.
כשחזר סיפר לי שקרה לו דבר מאוד מצער כי הוא פגע במישהי והיא כעסה עליו
"אבל אחרי שאמרתי לה שזה לא היה בכוונה ואני נורא מצטער היא אמרה שהיא סולחת לי"
לשחרר ילדים לעצמאות זה תהליך מאוד כואב להורים
מתסכל
הייתי מוכנה לשמור אותם תחת כנפי ולהגן עליהם עד אין קץ.
ההתבגרות הזו דורשת ממני לשנן כל הזמן
"אם לא תשחררי הם לא ילמדו ויבטחו בעצמם"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: