***הודיעו שמצאו את הילד שהלך לאיבוד - לפחות אסון לא קרה פה, רק לחשוב על ילד בן 8 לבדו בהרי ירושליים בקור הזה של הלילה...
אני כל כך שמחה שהתרחקתי מכל הפסטיגל-פסטיבל הזה.
לא קונה כרטיסים במחירים מופקעים בעליל שארכך מגלים שלא חשוב כמה הנחה הצלחת להשיג - תמיד יש מישהו שהשיג עוד יותר זול.
לא עומדת בפקקים לפני אחרי ובאמצע...אני לא מתקרבת לאזור הסינרמה או גני יהושוע בכל שמונת ימי החג המופלאים.
לא התעצבנתי מהחניה במרחק 5 ק"מ מהיעד ואומרת "היה עדיף מונית מי צריך ת'עצבים האלו"
לא קונה רעשן מאיר/מסתובב/מצפצף/רוקד/שר ליד בן 6 או 7 או 8 ששכח כבר מזמן איך נראים צעצועים אבל האורות המפתים והמוכרים האדיבים גורמים לו לרצון עז ללפרוץ במלחמת "הורדת ידיים" עם אמא שאומרת "אבל בשביל מה אתה צריך" "לא כדאי , בכסף הזה אני אקנה לך משהו שווה בחנות הצעצועים" "זה יתקלקל עוד לפני שנגיע הביתה" הכל כמובן נכון ומנומק ועם הוכחות כואבות משנים קודמות אבל זה לא עובד. בסוף אמא (דהינו אני) אומרת "נו, שיהנה הילד , הרי לא כל יום אני קונה שטויות, פסטיזבל יש רק פעם בשנה, אז נזרוק עוד צעצוע מקולקל בעוד שבוע..."
ושמישהו יסביר לי מה עושים עם מקל שמחובר אליו עוד מקל שמאיר ומסתובב- אני מחפשת את האדם שיתן לי סיבה הגיונית ל"דבר" הזה.
לא יושבת באולם מלא זאטוטים מלפני מאחורי ומכל צדדי, כאשר כל 5 דקות בממוצע מישהו צריך פיפי, רוצה לשתות, חייב מוכרח באופן דחוף ללכת לקנות פופקורן או נקניקיה. נעמד פתאום ובוכה שרוצה הביתה ("אי אפשר חמודי שילמנו משכנתא על הכרטיסים ועכשיו אתה תראה את הפסטיגל אחרת אמ'שך יוצאת ממש טמבלית שהתעקשה אצל דודה רוחה שתביא את הכרטיסים בהנחה מהבנק") או לחילופין "רוצה אבא" ("אבא בעבודה, מה אתה חושב שהוא יתקע כאן עם המון בכיינים כמוך ויראה ילדות מרקדות בטייץ, הוא עושה את הדברים החשובים ,לי מותר לבזבז שעות על הבילוי המפוקפק הזה")
לא קונה לילד תפוח מסוכר אדום שיעשה אותו דביק ואחר כך גם אותי ואת האוטו וכל מה שיש בטווח 60 ס"מ ממנו.
גם לא נקניקיה בלחמניה במחיר מופקע של 15 ש"ח או פופקורן בדלי עצום שחצי ממנו נשפך (והילד מתעצבן עד שלא מעניין אותו כבר מי שר שם על הבמה הרחוקה) ועם החצי השני נחנקים ואז צריך לרוץ מהר ולקנות שתיה במחיר מופקע...
והעיקר - אני לא צריכה להאזין לשטויות שמאכילים את מוחות ילדינו הרכים, כוחות האור והחושך , הטובים והרעים גיבורי על למינהם.
טקסט לא מכובד
וביצועים של אומנים שמופיעים 8 פעמים ביום ובצהריים בערך כבר לא יודעים מי אבא שלהם.
רק ציפי שביט היא יוצאת מהכלל בכל הערב רב הזה של אומני חנוכה...אחת ויחידה ואני מצדיעה לה - בכל גובה...
ואני גם לא קונה את ה DVD והדיסק במארז מתנה מיוחד במחיר מבצע חד פעמי של 60 או 70 שקל שזה ממש ממש בחינם...ורואים את זה בערך שבוע אחרי ואחר כך אפשר לעשות מה DVD תחתית לכוס או מבריח יונים...
אז השנה אני לא שם!!!
ותתפלאו אבל אפשר בהחלט למלא את הזמן בלי הפסטיגלים למינהם.
אני רק מקווה שלילד יהיה על מה לדבר עם החברים בכיתה כשיחזרו ללימודים...סביר להניח שרוב ההורים כן נסחבו לסיוט הזה וחלק אפילו יגידו שנהנו ...
להתראות בשמחות!!!
שלכם,
ג'ני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: